הפרת זכויות אדם פוגעת בביטחון: אסופה של עובדות ›

 [הטור לא מייצג בהכרח את עמדת הארגון]

" כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" – מסכת סנהדרין.

בטחון, כמושג המבטא את חשיבותם של חיי אדם וזכותם לחיות ללא פחד, הוא אכן עניין חשוב ביותר. בניגוד לאמונות רווחות בישראל, נבקש להראות פה כיצד עובדות חותכות תומכות בסברה שהפרת זכויות אדם של פלסטינים היא גורם משמעותי לפגיעה בבטחונם של ישראלים.

1. מה מקדם טרור?

שיעור המחבלים מקרב הפלסטנים החיים תחת משטר כיבוש בשטחים גבוה בהרבה משיעור המחבלים מקרב הפלסטינים החיים תחת משטר דמוקרטי בישראל כאזרחים. זה מלמד אותנו כי משטר הכיבוש מחזק דראסטית את שיעור ההשתתפות בטרור.

הפלסטינים אזרחי ישראל והפלסטינים החיים תחת משטר כיבוש צבאי ומפלה בשטחים הם אותה אוכלוסיה מבחינה אתנית, תרבותית, לאומית ודתית (רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים). בכל זאת, אחוז הטרוריסטים מקרב הפלסטינים אזרחי ישראל נמוך בהרבה.

נביא לדוגמא נתונים מספריים (בעמ' 25) בדוח המרכז למורשת המודיעין. והרי גם אם מניחים שמספר הפלסטינים בשטחים גדול – לפי ההערכות הנדיבות – פי 3  ממספר הפלסטינים אזרחי ישראל (הנתונים הדמוגרפיים שנויים במחלוקת) עדיין שיעור המפגעים מתושבי השטחים גבוה פי 50 משיעורם בקרב ערביי ישראל אם מחריגים את מזרח י-ם (שרוב תושביה אינם בעלי מעמד של אזרחים) ופי 10 אם כוללים אותה.

 למעשה בחינה מעמיקה של המעורבים הפלסטינים-ישראלים בטרור מראה שלרוב לא מדובר באמת באזרחי ישראל^* וגם במקרים המעטים בהם פלסטינים אזרחי ישראל השתתפו בטרור הם לרוב נימקו אותו כתגובה לכיבוש בגדה. אם כן ההסבר ההגיוני המוביל^** לפער הזה הוא סוג המשטר תחתיו חיים וגדלים הקבוצות השונות: הפלסטינים בגבולות 48 שחיו וגדלו במשטר דמוקרטי נוטים הרבה פחות לטרור, אבל בשל הזדהות עם אחיהם בשטחים שיעור נמוך של השתתפות בטרור אכן מתקיים גם בקרבם למרבה הצער. נראה שהמשטר הצבאי המפלה בשטחים מעצים משמעותית את המעורבות בטרור.

* דוח שב"כ מלמד כי כמעט מחציתם של ערביי ישראל שעסקו בטרור הם בעצם פלסטינים מהשטחים שקיבלו אזרחות או שב"חים – כלומר מי שחיו חלק ניכר מחייהם תחת משטר צבאי (ר' עמ' 18-21 בדוח). חלק משמעותי נוסף מהמעורבים בטרור (150 מעורבים בטרור בשנות אינתיפדת אל-אקצה) הם תושבי מזרח י-ם שלמעשה אין להם מעמד של אזרחות ושיוויון אלא תושבות בלבד, והם חיים תחת משטר דיכוי הדומה במאפיינים רבים לזה הנהוג בשטחים (עמ' 12 בדוח).

 ** אפשר לטעון שהסבר אחר לפער הוא העובדה שהפלסטינים אזרחי ישראל מתחנכים במערכת חינוך הכפופה לחוק הישראלי, אבל כך גם תושבי מזרח י-ם, ובכל זאת שיעור ההשתתפות שלהם בטרור גבוהה יותר. ההבדל שנותר הוא בעיקר המשטר תחתיו הם חיים – משטר תושבות שמעניק  לפלסטינים הירושלמים פחות זכויות מלפלסטינים אזרחי ישראל.

2. מה מקדם תמיכה ברוח הג'יאהד העולמי?

התמיכה בפונדמנטליזם דתי הקורא לג'יאהד משתנה לפי סוג המשטר תחתיו חיים. בדמוקרטיה שיוויונית התמיכה של הפלסטינים באידיאולוגיית הג'יאהד יורדת.

תרבות הג'יאהד העולמי היא עיוות מסוכן של ערכים דתיים, ושימוש בדת ככלי רב-עוצמה לשטיפת מוח וקידום טרור.

מסורתית רוב הפלסטינים היו דתיים במובן הלא-פוליטי או שהיו חילוניים. כעת גל של חזרה בתשובה לוואריאציה פוליטית ופונדמנטליסטית של האיסלם עובר על החברה הפלסטינית. הוא מתבטא בעיקר בחבירה לחמאס ולזרמים קיצוניים יותר.

אם נסתכל על התפלגות ההצבעה בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, בקרב הפלסטינים בגדה ובקרב הפלסטינים ברצועת עזה נוכל לראות שתמיכה בזרמים פוליטיים המזוהים עם פונדמנטליזם רווחת במידה גבוהה בהרבה בקרב הפלסטינים החיים תחת משטר כיבוש צבאי בשטחים לעומת התמיכה המצומצמת יחסית באיסלמיזם בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל – שם גם הזרמים הדתיים הפוליטיים לא קוראים לג'יהד או לטרור אלא לשמרנות דתית.

לשם המחשה, בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל הבחירות האחרונות הביאו 7 מנדטים חילוניים לעומת 3 למפלגה איסלמית. וזה החישוב: התנועות החילוניות חד"ש ובל"ד (אם מורידים כמנדט יהודי לחד"ש) מקבלות יחד 6 מנדטים; רע"ם-תע"ל – מקבלת 4 מנדטים, כשבשותפות זו כוחה של רע"ם האיסלמית מוערך ב-3 מנדטים מתוך כך (תע"ל החילונית זכתה בעבר במנדט אחד כמפלגה עצמאית). כלומר הפלסטינים אזרחי ישראל מעניקים כ-30% מהקולות למפלגה איסלמית מתונה. הפלסטינים העניקו ב-2006 כ-43% מהקולות למפלגה איסלמית קיצונית, החמאס – כך לפי ויקיפדיה.

3. האם תורת הלחימה הנוכחית בטרור פוגעת בו או דווקא מתדלקת אותו?

הרג סביבתי נרחב – למשל כזה הנובע מחיסולים בלב אוכלוסייה אזרחית – נמצא במחקרים כפאקטור משמעותי במוטיווציה לפעולות טרור.

משמאל ומימין יש כיום תמיכה במדיניות החיסולים הלא-ממש-ממוקדים כתגובה לטרור ובפרקטיקות צבאיות נוספות המגדילות נפגעים אזרחיים בקרב הפלסטינים. אבל אז אנחנו צריכים רק לעיין במחקר שנעשה במכון יפה למחקרים אסטרטגיים (לא בדיוק גוף שמאלני) על מחבלים מתאבדים שכשלו במשימתם. המחקר מצא כי בקרב כחמישית מהמחבלים המניע הישיר, העיקרי והמיידי לרצון לפגע לא היה דתי כלל וכלל אלא רצון לנקום מוות של קרובים או מוות המוני של בני עמם אליו נחשפו (ראו על כך גם בפרסום נוסף, על הטיפוס הנוקם, שנערך על ידי אותם חוקרים מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי).

אם כך, האם אלו לא הפצצות הלא-ממש-ממוקדות שמייצרות לפחות 22 אחוז מהמחבלים המתאבדים? האם כשטייס מפיל פצצה של טון על בניין מגורים הוא שולח לפחות אחד מתוך 5 אנשי טרור שיפגעו באזרחים ישראלים? אגב, מניע רווח נוסף לטרור, שנמצא במחקרים בינלאומיים, קשור לתחושת השפלה לאומית. האם זה לא הכיבוש, על אמצעי הביטחון הבלתי-מידתיים (כגון מחסומים בין כפרים פלסטינים), שיוצר תחושה זאת? עם כל הבעייתיות המתודולוגית שבו, מחקר זה ממחיש במשהו את היסוד המתדלק-טרור שבתורת הלחימה הנוכחית נגד הטרור.

4. האם מחאה פלסטינית אזרחית היא סכנה או שמא הזדמנות לשיפור הבטחון של אזרחים ישראלים?

המחאה הפלסטינית היא קודם כל זכות צודקת, אבל יש בה גם יתרון לישראלים הפשוטים שלא רוצים לדכא עם אחר: מקרים רבים מלמדים שהיא מחליפה טרור בהתנגדות אזרחית.

 לאחרונה נתבשרנו שבכפר בודרוס החזירו הפלסטינים אפילו חייל במדים שנשכח בכפר בעת פעילות מבצעית לידי כוחות צה"ל. בודורס התפרסם גם בדבקותו במחאה אזרחית בלתי אלימה. האפיזודה הזו לא מקרית, והיא הובילה את ראשי הועד העממי בכפר להתפלמס מעל דפי עיתון ירדני עם איסלמיסט קיצוני שביקר את הכפר על כך שלא רצחו או שבו את החייל. פה מדובר בחייל, אך הדבר נכון שבעתיים לגבי אזרחים: המחאה בסגנון בודרוס מתנגדת לפגיעה בהם. תחת האג'נדה הזו התקבצו אנשי חמאס ופת"ח בכפר.

5. הלך רוח גזעני בישראל מגיע גם לשטחים ומעודד שנאה

 ראו טור על כתבה בסוכנות וואפא הפלסטינית על הגולשים הישראלים שצהלו על מות הילדים הפלסטינים בתאונה.

6. מה מחליש את הכוחות הפלסטינים הפלורליסטים?

זיהוי ערכים פלורליסטים עם המערב ובפרט עם ישראל והכיבוש מהווה כוח רגשי לדחייתם. כך מוחלשים הכוחות הפלסטינים המערערים על הפונדמנטליזם והלאומנות.

כמו בקרב האוכלוסיה היהודית, גם בקרב האוכלוסייה הפלסטינים קיימים מספר ארגונים, אישים וקבוצות שמקדמים תפישות חברתיות ודתיות שהן יותר פלורליסטיות, הומאניות וסובלניות לאחר. כך למשל ארגון "נשים ואופקים" ("ניסאא וואאפק") מקדם פרשנויות פמיניסטיות להלכה האיסלמית, ויוצר בכך פתח עקרוני לגמישות בפרשנות של ההלכה המוסלמית.

קבוצות אלו נתקלות בהתנגדות של אנשי דת ואישים שמרנים שלא פעם מאשימים אותם בחבירה לכוחות הכיבוש והדיכוי. הזיהוי של רעיונות פלורליסטים עם המערב ובפרט עם ישראל וארה"ב משמשת ככלי להוציא אותם מחוץ לגדר ולעשות לרעיונות אלו דה-לגיטימציה. רעיונות אלו יתקשו להתקל בהתנגדות דומה בהקשר חברתי שונה, בהקשר בו ירדו להבות הקונפליקט וייעלם הדיכוי ממנו סובלים הפלסטינים מצד מי שנתפשים כמייצגי המערב. כעת, תחת הסבל וההשפלה, די בזיהוי של רעיונות עם ישראל או ארה"ב כדי ליצור חסמים כמעט בלתי עבירים לאימוצם.