כחלק מ"לא תכרת כי האדם עץ השדה: פרויקט הלכתי לט"ו בשבט" אנו שמחים להביא את תגובת הרב אהוד אחיטוב, בנוגע לשאלת כריתת עצים. רשימה חמישית.
הרב אהוד אחיטוב, שימש כרב נווה דקלים בגוש קטיף וכיום משמש כרב של קהילת "נווה דקלים – עין צורים" של מפוני הגוש. את התשובה המלאה ניתן למצוא בעלון "מאמרי אמונת עתיך" מספר 52. העלון פורסם באתר "התורה והארץ" ובאתר דעת.
נוסח השאלה עליה משיב הרב
בשטחים הקרובים להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון קיימים מטעי זיתים רבים אשר בעליהם הערבים מנועים מסיבות בטחוניות למסוק אותם. האם מותר למתיישבים היהודים למסוק עצים אלו?
תשובת הרב אהוד אחיטוב [הערוכה על ידי הרב קובי וויס]
חז"ל האריכו בחומרת גזל הנכרי, ולפיכך יש לברר אימתי מסיק זיתים אלו הוא בכלל איסור זה, ואימתי אם בכלל, הדבר מותר. עצים שניטעו על ידי נכרים, באדמה שקנה הנכרי בכספו מידי ישראל, ודאי שהם בבעלותו והלוקח מהם הרי הוא כגוזל את הנכרי.
אולם, לאור העובדה שקרקעות אלו היו בבעלות ישראל בימי בית ראשון ובחלקן גם בימי בית שני, עולה השאלה: מהו מעמדן של קרקעות הנכרים בארץ? האם יש להם בעלות ממונית עליהן מכח קנין הכיבוש כשהגלו את ישראל ממנה, או שגְּזוּלָה היא בידם?
יש להתייחס לשאלה העקרונית של הזיתים, הנמצאים באותם שטחים שהערבים מנועים מלהגיע אליהם, כלהלן:
א. שטחים שאין לנכרים עליהם בעלות מסודרת ומוכחת, ומזה כשנתיים הם אינם מגיעים למסוק את זיתיהם, משום שמפקדי הצבא מונעים את כניסתם לשטחים אלו. במקרים אלו נראה שגם הבעלות הממונית על השטח והעצים היא של הצבא, כיוון שכל זכותו של הערבי על הקרקע נובעת מכח ישיבתו בשטח, וכיוון שהוא יצא ממנה לזמן רב – פקעה זכותו מהקרקע. לפיכך אין כאן דיון בגזל הנכרי כי אם בגזל הצבא: אם הצבא אוסר לקחת את הפירות זהו גזל רכוש ציבורי, ואם הצבא אינו מקפיד על כך שיקחו מהפירות יתכן שהם יהיו מותרים, אך כפי הנראה הצבא אינו מעוניין בכך.
ב. שטחים שיש לנכרי שטר קנין על הקרקע, או שבעת הכיבוש הוא ישב בו מכח הסכמת השלטון הקודם, נשאר לו קנין הפירות בקרקעות אלו גם כשצה"ל כבש אותם מחדש.
אחד הרחובות בניצן ב' לשם עברו מאות משפחות מפוני גוש קטיף. cc: wikipedia
ההגדרה של קידוש ה' וחילול ה' היא קצת בעייתית: מצד אחד, יש אכן חשיבות להדגיש קבל עם ועדה שהמאבק על ארץ ישראל ועל בטחון המתיישבים, אין בו אינטרסים וטובות הנאה ממוניות. מאידך, קיימת בעיה לנהוג מידת חסידות של החזרת אבידה לנכרים, אם הדבר ייראה בעיניהם כהודאה בבעלותם המדינית על הארץ, והדבר יחליש את תביעתנו הנצחית על שטחי הארץ הקדושה. כמו כן אין להתעלם מהחשש שמעשה זה יש בו אף חילול ה', שבשעה שדם ישראל נשפך ע"י אויביינו, אנו מתחסדים בהחזרת אבידה לנכרים אשר ברובם המכריע מזדהים עם אותם רוצחים אכזרים, ומשתפים עימם פעולה אם לא יותר מזה.
יש להתייחס לשאלה העקרונית של הזיתים, הנמצאים באותם שטחים שהערבים מנועים מלהגיע אליהם, כלהלן:
בשטחים שהם אדמות מדינה ואין לנכרים שום חזקת בעלות עליה אך הם שתלו בהם עצים בשנים האחרונות, נראה שבאופן עקרוני כיוון שהצבא גירש אותם מהשטח, גם העצים והפירות הם בבעלות הצבא, ולקיחת פירות אלו תלויה בהסכמת הצבא.
בשאלות ציבוריות מעין אלו, יש לדון עם גדולי הפוסקים כיצד יש לנהוג למעשה, אשר ישקלו בדעתם גם את התוצאות הציבוריות העלולות לצאת ממעשה כזה או אחר, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.
פרשנות הרב קובי וויס
הנקודות שעולות מהתשובה מעניינות מאוד, על פי התשובה למשל, פלאח פלסטיני שאין לו שטר קניין מוכר (וישנם רבים מאוד כאלו) המנוע להכנס לעבד את שדותיו מצידו השני של גדר ההפרדה, הרי עציו מופקרים לכל. ובכלל הפעילות המונעת של צה"ל בשטחים יש לה תוקף הלכתי ממוני-קנייני.
חשוב לציין כי בסוף דבריו מסייג הרב את תשובתו וקורא להתיעצות נקודתית בכל מקרה ומקרה.
נראה שתשובתו של הרב אחיטוב מושפעת מהפסיקה המפורסמת והנתונה במחלוקת (על עצם אמירתה) של הרב מרדכי אליהו זצ"ל עליה נקדיש תשובה נפרדת.
