בפרשת השבוע, 'תרומה', מקבל משה הוראות לבנות את המשכן בסדר הפוך: מבפנים כלפי חוץ. ארון הברית תחילה. דגם של ארון הברית, בוושינגטון די סי שבארצות הברית cc: wikipedia
הרב גיל נתיב דן בפרשת "תרומה" ומוצא בתוכה את הדרך להשכנת שלום בעולם. חודש אדר שנכנס מכיל בתוכו שמחה ובשורות חדשות.
מנהגו של עולם שאדם בונה את ביתו תחילה ואחר כך מרהט אותו ומכניס כלים לתוכו. אך בפרשת השבוע, 'תרומה', מקבל משה הוראות לבנות את המשכן בסדר הפוך: מבפנים כלפי חוץ. ארון הברית תחילה [שמות כה, י-כב] אחר כך שאר כלי הקודש: השולחן ללחם הפנים [שם כג-ל], המנורה [שם, לג-מ] ולבסוף את אוהל מועד שבתוכו יהיו כלי קודש אלה [שמות כו, א-יד]. הוראות בניית הגדר סביב חצר המשכן נמצאות בסיום [שם, טו-ל].
הלקח שניתן ללמוד מסדר הוראות הקמת המשכן, מן הפנימי אל החיצוני, הוא לגבי השכנת שלום בעולם: יש להתחיל בחוג מצומצם של משפחה ושכנים, ולהמשיך במעגל הרחב יותר של הקהילה, אח"כ של כל עם ישראל והיעד הסופי הוא שלום בעולם כולו.
שלום בית במסורת ישראל
'שלום-בית' הוא ערך בעל חשיבות ראשונה במעלה במסורת ישראל. חז"ל מצביעים על כך שהקב"ה ציטט במכוון את דברי שרה ציטוט משובש על מנת לשמור על שלום-בית בינה ובין אברהם. יתר על כן, הקב"ה מעדיף ששמו ימחק, במבחן 'המים המרים' ובלבד שיושכן שלום בין איש לאשתו. המשנה האחרונה במס' עדויות דנה בתפקידו של אליהו הנביא לעתיד לבוא. רוב החכמים מסכמים את הדיון בשלוש מלים: "להשכין שלום בעולם" אך כאסמכתא הם מביאים את נבואת מלאכי: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" כלומר: גישור הפער בין הדורות במשפחה ובעם כולו, הוא זה שיסלול את הדרך לשלום בעולם כולו.
שלום בתוך עם ישראל הוא השלב הבא: עלינו ללמוד לשתף פעולה בין הזרמים, העדות המפלגות והקבוצות בתוכנו, ברוח המחלוקת בין ב"ה וב"ש: "אלו ואלו דברי אלהים חיים". את האיסור המקראי "לא תתגודדו" [דברים יד:א] אשר פשוטו מתייחס כנראה אל מנהג אלילי לשרוט ולחתוך בבשר בעת של אקסטאזה נבואית), נדרש ע"י חז"ל: "לא תיעשו אגודות אגודות" [יבמות יג ע"ב-יד ע"א].
כמו הגדר שהקיפה את המשכן, המטרה הסופית היא שלום בין כל אומות העולם. חזון השלום העולמי קיבל ביטוי נפלא בנבואותיהם של ישעיה [פרק ב] ומיכה [פרק ד]: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". שני הנביאים ששלום בין העמים יתגשם ביום בו עמים רבים יאמרו "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו…" אך אצל הנביא מיכה אין סתירה בין חזון זה לפלורליזם דתי בין העמים גם באחרית הימים "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד"
בשורת שמחת פורים
במהלך שבוע זה של פרשת תרומה אנו מקבלים גם את פניו של חודש אדר. שמחת פורים מקרינה על חודש אדר כולו, וכבר מראשיתו אנו "מרבין בשמחה" [תלמוד תענית כט ע"א]
על מזימת המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן" רצו היהודים לגמול בהשמדת זרעו של המן, ולכן לא הסתפקו בתליית המן אלא המיתו בתליה גם את עשרת בניו… למרבה הפלא אומרים חז"ל "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" [תלמוד גטין נז ע"ב, סנהדרין צו ע"ב] במלים אחרות: לא רק שכמה מבני המן שרדו בחיים, אלא צאצאיו של שונא ישראל זה התגיירו ולמדו תורה! כמה אומץ יש בדברים אלה!
לצערנו ניכתם חודש אדר בעוון שפיכות דמים של רוצח יהודי שסבר שההרג שהרגו יהודים באויביהם בשושן ובמדינות אחשוורוש מהווה תקדים, או תירוץ להרג מתפללים מוסלמיים במערת המכפלה.
השלמה עם אויבים לשעבר הוא מעלה אנושית גדולה, אך גדולה ממנה הפיכת שונאים לאוהבים. מהפך זה הוא פרי תהליך הדרגתי וממושך של בניית אמון הדדי. כל בני אנוש, ועם ישראל בתוכם, נדרשים ללכת דרך ארוכה אל שלום אמת עולמי. חודש אדר הוא מועד מתאים לתחילת הדרך!
דרשה זו מוקדשת לזכר אחותי, שלומית (נתיב) סלע, שהלכה לעולמה בכח בשבט, תשסא. כשמה כן הייתה שלומית: אוהבת שלום ורודפת שלום!