כחלק "לא תכרת כי האדם עץ השדה: פרויקט הלכתי לט"ו בשבט" אנו שמחים להביא את תגובת הרב אליעזר אלטושלר, רב בישוב סוסיא, בדרום הר חברון, בנוגע לשאלת כריתת עצים. רשימה שלישית
במסגרת איסוף תשובות הנוגעות לעקירת עצי זית של ערבים אנו מביאים שתי פסיקות של הרב אליעזר אלטשולר, רב בישוב סוסיא בדרום הר חברון. התשובות הופיעו באתר כיפה.
התשובה לשאלה הראשונה
התשובה הראשונה ניתנה כתגובה לשאלה הבאה: מה ההבדל בין לעקור עצים ללבנות בית בשטח של ערבים או לשתול עצים במקום העצים שלהם?
תשובה: אכן, אין הבדל.
פרשנות: אם השדה שייך לערבי פרטי (שיש לו מסמכים חוקיים על כך) אסור לבנות, לטעת או אפילו לעבור שם סתם כך, אלא אם מדובר על החלטה של צבא מדין מלכות וצורך בטחוני. בכל מקום בו אין בעלות פרטית – אכן צריך להיות שלעם ישראל יש בעלות על השטח והרשויות המוסמכות רשאיות וצריכות לנהוג בו כמו בכל מקום אחר בארץ ישראל. כל עוד אין הסדרה רשמית וחוקית בשטח, יכול כל אחד לתפוס שטח, (ונקוה שהצבא לא יפנה אותו משם) אבל זה לא הופך לשלו, אלא נשאר שטח ללא בעלות מוסדרת. אז נכון שכך מקיימים את "כיבוש הארץ" גם בזה שהיא בשליטתנו וגם בזה שנטע ונבנה אותה, אבל החזקה החוקית היא בידי העם כעם, ולא בידי יחידים.
הרב אליעזר אלטשולר | cc: flickr by keneskipa
התשובה לשאלה השנייה
התשובה השנייה מתיחסת לשאלה כללית, האם מותר לעקור עצי זית של ערבים?
תשובה: מה פתאום?
פרשנות: עצים של ערבי הם רכושו הפרטי ואין רשות לאף אחד לגעת בזה. גם אם האדמה היא לא שלו (ולא של מישהו אחר, ע"פ חוק) העצים הם שלו. אם יש חשש שהעצים אינם לשמוש "תמים" אלא לתפיסת קרקע מסיבות של איבה או ח"ו יש חשש שישמשו מסתור לרוצחים – חובת הממשלה והצבא לטפל בענין. אני יודע שאלה מלים יפות ואין לזה הרבה כסוי אבל זה המצב. כמובן שבמקרים מאד מסויימים שבהם החשש הוא לא רק "באויר" אלא ממשי, חובה על כל מי שיכול למנוע אסון לעשות זאת, אבל מבחינת דיני ממונות יוכל הערבי לתבוע אותך ותהיה חייב לשלם לו על הנזק שגרמת. ומעם ישראל תקבל צל"ש, אבל זה באמת המקרים הקיצוניים מאד ולא הייתי מציע לעשות כלום לפני התייעצות עם רבש"ץ, או מישהו מהאחראים מטעם הישוב או המועצה במקום.
