שלומית ליר, שפעילות חברתית עבורה היא דרך חיים, מציינת לנו תחנות בכינון האקטיביזם הפמיניסטי שלה. מהי התודעה הכוזבת? מהו מיתוס היופי והלובן? וכיצד התעוררה? רשימה רביעית בפרויקט "אקטיביזם נושא פרי"
אקטיביזם עבורי הוא דרך חיים. תפיסת עולם שמלווה אותי עוד מזיכרונות ילדות, בשאלות על צדק חברתי, חלוקת משאבים הוגנת, ואיוולת המלחמה. כילדה נשאתי נאומים נרגשים מעל ספת הסלון לחלל העולם והאמנתי שכאשר אגדל אוכל לשכנע להפוך את חזון השלום והצדק למציאות. בפועל, משגדלתי נחלשתי. תודעה כוזבת התישה את עולמי הערכי ונטעה בליבי נטיעות כוזבות.
תודעה כוזבת
לקח לי זמן ועמל רב, להתחיל את תהליך ההתעוררות אל תוך חיי. זמן כדי לקלף את קליפות המבנים החברתיים המחלישים. לפענח את התרדמה. לשים את האצבע על חשקיה המדומים של תרבות צריכה, המרחיקה אותנו מהאנושי, תוך הבניה של חברה שבה אזרחים הם בראש ובראשונה צרכנים. להבין את הגזענות הסמויה שבה מוצא קשור למעמד. את הפטריארכיה שמשמרת את מקומן של נשים בשוליים החברתיים, או מאפשרת להן להצטרף למנגנוני השלטון כאשר הן לומדות לדבר את שפת הכוח. את הדרך בה פועלים מנגנוני ההגמוניה כדי לשמר את המצב הקיים. את התרדמת החברתית שאינה מאפשרת את ההליכה הבטוחה לקראת שלום. לקרוא את המקומות בהם תעשייה שלמה מפעילה את מיתוס היופי, מיתוס הרזון, מיתוס הלובן ומחפצנת נשים במטרה ברורה להחלישן. זמן, לשוב ולהתקרב למצבורי הרגש, החמלה, האמונה, החיים הערכיים ולגלותם מחדש.
התודעה הכוזבת מייצרת תפיסת מציאות בה הקליפה חשובה מהתוכן. שהקשרים בין אנשים משניים להישגים החומריים אותם ניתן לצבור דרכם. האג'נדה הקפיטליסטית סוללת מסלול ריצה שבסופו אין דבר, רק עוד ועוד הישג חסר תוכן.
בדרך אל ההתעוררות
ההתעוררות מאשליות תרבותיות וחברתיות איננה דבר הקורה תוך רגע. ההבנה שיש גורמים המדכאים אותנו, ושיש לנו כוח להתאחד ולתבוע חברה הוגנת, מכבדת את שני המינים וידידותית לאדם ולסביבה היא תהליך מתמשך שמשמעו בין השאר יצירת קשרים משמעותיים בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין אנשים כמונו שהתעוררו לתוך צורך דחוף להוביל שינוי.
ככול שאני מסירה עוד ועוד קורי אשליה אני מבינה את עומק התרדמת והסוגסטיה החברתית המייצרת ניכור פנימי וחברתי. אני מבינה שאני ביקיצה חלקית ויש לי עוד דרך להתעורר. נשאלת השאלה כיצד ניתן לפענח את המצב בו אנו נמצאים. כיצד ניתן לדעת את מידת הדיכוי, מול השחרור התרדמת מול הערות? כדי לענות על שאלות אלו אולי כדאי לשאול את עצמנו כמה שאלות:
- אם אנו חיים את החיים אותם אנו רוצים ורוצות לחיות?
- אם ניהלנו שיחות משמעותיות על משמעות החיים בזמן האחרון?
- אם יש אנשים שאנחנו ממש קרובים אליהם ואוהבים?
- אם אנחנו חשים חלק מקהילה, מחברה ממשהו שהוא גדול מאיתנו ויש בו משמעות?
- אם אנחנו חשים כרובוטים העובדים מבוקר עד ערב או שיש לחיים שלנו תוכן ומשמעות?
הבניה המחודשת של סולידריות חברתית לאחר שנים של הטמעת ניכור, תחרות וזרות לא יכולה להתרחש בין רגע. זהו תהליך הדורש אסטרטגיה ומחשבה. קואליציות של ארגונים פמיניסטיים חברתיים, סטודנטיאלים, סביבתיים שמחברים אליהם אנשים ומתאגדים יחדיו לשינוי סדר היום, מתוך הבנה שיש לנו כוח להתאגד ולהשפיע לקראת חברה ערכית יותר.
המדיה החברתית כפלטפורמה למהפכה חברתית
לפני כשלוש שנים, ארגנתי את יום העיון "האינטרנט כפלטפורמה למהפכה חברתית פמיניסטית" שם הכנס גילם את שקיוויתי שיתרחש. סימון אופק לשינוי חשוב הנדרש להתרחש במקביל באפיק חברתי ובאפיק פמיניסטי. בהתחשב באירועי הקיץ האחרון שהחלו באמצעות שימוש בטכנולוגיה אינטרנטית, דף קבוצה שפתחה דפני ליף בפייסבוק התברר שאכן מדובר בסוג של חזון שהחל לרקום עור וגידים.
למדיה החברתית יש כוח גדול באפשרויות שהיא מגלמת למתן במה לקולות המודרים תדיר באמצעי התקשורת המסורתיים. מחקרים דוגמת "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא" מלמדים כי העיתונות הרדיו והטלוויזיה מוטים באופן הסטריאוטיפי שהם מייצגים קולות מוחלשים, וקיימת בהם הדרה איכותית וכמותית של נשים וקבוצות נוספות.
בפרויקט פועלות ברשת הנערך ביוזמתי בשיתוף נעמת הצעירה וג'ון ברייס, נעשית פעולה יזומה לשנות את המצב, בסיוע המדיה החדשה. הפרויקט נועד לאפשר לנשים אקטיביסטיות להשמיע את קולותיהן ולצאת לעולם עם משנתן כדי להוביל שינוי.
הגיע הזמן שההגמוניה הגברית הלבנה הניאו-ליברלית תפנה מקום למנהיגות חדשה – כזו שמובילות גם נשים, כזו שמגיעה גם מהפריפריה כזו שמבנה את המסע לצדק חברתי כמסע המתרחש מלב אל לב.
שלומית ליר, דוקטורנטית התוכנית ללימודי מגדר בר אילן
- בלוג חברתי: רוח מזרחית עזה
- יוזמת ומנחה פועלות ברשת בשיתוף נעמת הצעירה וג'ון ברייס
חנה בית הלחמי מרחיבה על האינטרנט כפלטפורמה חברתית ופמיניסטית
