אין דיור, אין מערכת בריאות בחינם, אין חינוך ראוי ובחינם, אין מים, אין חשמל, אין מזון ובגדים לכולם. Fire in Dumpster By benwatts cc: flickr
ציפיות העניים מהמדינה הן בסיסיות, "חמשת המ"מים" של ז'בוטינסקי, אך "צאצאיו האידיאולוגיים" בממשלות ישראל לא מחוייבים לספק אפילו את זה. מאמר מיוחד לרגל יום המאבק בעוני שיצויין היום בכנסת
עוני הוא דבר יחסי, מאז ומעולם הוא היה כזה. כאשר יש לי פחות מרוב הסביבה שלי, אני עני, כשיש לי יותר אני עשיר. העוני בחברה נמדד גם לפי עושרה ויכולתה לתת לעניים.
כבר במשנה (שנערכה במאה השלישית לספירה) מתואר מדרג של עניים:
- עני העובר ממקום למקום (ולא גר במקום אחד): נותנים לו מקום ללון, כיכר לחם המספיקה לשתי סעודות, ואם הוא נשאר לשבת נותנים לו מזון לשלוש סעודות, כל הסעודות של שבת.
- עני הגר בעיר ויש לו מספיק מזון לשתי סעודות: לא ייקח מהמזון שאוספים מהציבור לחלוקה.
- עני שיש לו מזון לארבע עשרה סעודות: לא ייקח מהקופה, תרומות כספיות.
- מי שיש לו מאתיים זוז (סכום המספיק לשנה אחת לכסות ומזונות): לא ייקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני.
- מי שיש לו עד 199 זוז: ייטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.
גם היום יש לנו מדרגים שונים של עניים, ומדינת ישראל היא המדרגת. אם יש לך רכב אינך זכאית לקבל קצבת הבטחת הכנסה (אלא אם כן את עובדת חלקית והרכב שלך ישן מעל גיל 7). מי שעובד ומרוויח סכומים נמוכים יכול לבקש סיוע בשכ"ד (שנע בין 500 ש"ח ל- 1500 ש"ח), גם באתר משרד השיכון האחראי על הנושא לא ניתן להבין מי זכאי לסיוע.
כל עוד אדם עובד ומקבל הבטחת הכנסה (אם זו משפחה עם ילדים אז הסכום הוא, בערך, עד שכר מינימום לכל המשפחה) הוא זכאי לסיוע נוסף, כמו הנחה בתחבורה ציבורית, אבל אם הוא מצליח להרוויח יותר ומפסיק להיות זכאי לקצבה הוא מאבד גם את כל ההטבות הנלוות.
כל היסורים בעולם
מאז ומעולם היה קשה להיות עני. בשמות רבה מסופר: “אין לך מידה קשה מן העֲנִיוּת, שכל מי שהוא מדוקדק בעֲנִיוּת כאילו דבוקים בו כל יסורים שבעולם, וכאילו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה. ואמרו רבותינו: אלו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעֲנִיוּת לצד אחד – העֲנִיוּת מכרעת את לכולן. בא וראה, כשהיה השטן מקטרג איוב להקדוש ברוך הוא ואומר לו נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא [לאיוב]: מה אתה רוצה, עֲנִיוּת או יסורים? אמר לו איוב לריבון עולם: מקבל אני כל יסורים שבעולם ולא עֲנִיוּת" (ספר האגדה, תעא).
היום יצויין בכנסת היום למאבק בעוני, ביום הזה אנחנו (אנשים החיים בעוני וארגונים הנלחמים בעוני ובגורמים לו) מנסים להביא למודעות את המאבק בעוני, את העובדה שעוני הוא מעשה ידי אדם, ובידי האנשים למגר אותו. אנחנו מנסים לתת מקום לאנשים החיים בעוני להשמיע את קולם ומה הם חושבים שצריך לעשות על מנת לשנות את חייהם לטובה.
במרכז הזכויות של רבנים למען זכויות אדם בחדרה פועלת קבוצת נשים החיה בעוני הנאבקת לשינוי חייה. בשבוע שעבר דיברנו על היום למאבק בעוני, וביקשנו מהן לומר מה יכול לעזור להן, השאיפות שלהן היו צנועות:
- העלאת קצבאות בשיעור דומה לעליית המחירים במשק.
- הנחות על חשמל ומים למקבלי קצבאות.
- שתהיה להן עבודה שתאפשר להן לקיים את עצמן. שלא יהיו עובדי קבלן, שיהיו תנאים סוציאלים לכולם.
- שיהיה דיור ציבורי.
- סיוע להורים לילדים – ללמוד איך לגדל את ילדיהם כך שהם לא יחיו במצוקה דומה.
- שמחירי האוכל ירדו.
- תרופות בחינם.
- לא לאבד בבת אחת את הקצבה וההטבות כשיוצאים לעבוד.
השיחה גרמה לי'. לתאר את החיים שלה: “הייתי רוצה לשון בבית נורמלי, עם מיטות נורמלי, בבית שלי חיים נורמלי אין לי. כל השבוע אני הולכת לעמידר מבקשת שיבואו לתקן את החלונות כי נכנס גשם – ואני גורפת את המים לאמבטיה. חסרים הרבה דברים בבית: אין תנור (בישול), לא נשאר ממה לחיות, ילדים צריכים בגדים, נעלים, ויש הרבה דברים לקנות לילדים. לא נשאר ממה לחיות הכל הולך לחשבונות.”
חופשה מהעוני
השאיפות שלהן הן לא לנסוע לחופשה, לקנות בגד או רכב. השאיפות שלהן הן למינימום המחייה הראוי לכל אדם, או במילותיו של ז'בוטינסקי: חמשת הממים שעל המדינה לספק לאדם: מעון (דיור ראוי), מרפא (מערכת בריאות), מורה (מערכת חינוך), מלבוש (בגדים) ומזון. כל אדם צריך לחיות חיים שבהם הוא לא חושש שמא לא יהיה מה לאכול מחר, שהגשם ירטיב אותו או שהוא יהיה נתון לחסדיהם של אנשים טובים על מנת לשרוד.
א' (שמאז שנפגעה בגבה לא עובדת) אמרה: “אם ביבי היה פה הייתי אומרת לו: [בוא נעשה] החלפה ליום אחד, תחייה אתה עם המשכורת שלי. מה זה עשיר? עיניים, שיניים, ידיים ורגלים. שיהיה בריאות, יותר חשוב מהכל.”
מדינת ישראל היא מדינה עשירה, יש לה יכולות רבות, אך לענייה היא לא מצליחה לעזור. אין דיור, אין מערכת בריאות בחינם, אין חינוך ראוי ובחינם, אין מים, אין חשמל, אין מזון ובגדים לכולם. יש אנשים שיש להם הרבה ויש אנשים שאין להם מה לאכול, אין להם היכן לגור, הם לא יכולים לממן את הטיפולים הרפואיים שלהם ועוד צרכים בסיסיים.
הגיע הזמן שנגדיר לעצמנו כחברה, כמדינה, שאף אדם לא יישן יותר ברחובות, שלא יהיו רעבים, ושאנשים יוכלו לקיים חיים של כבוד, גם אם הם עניים.
הדעה התפרסמה לראשונה ב"עבודה שחורה" וב"אתר המחאה הראשי"
