הרב יחיאל גריינימן נוטע את עץ זית רך באל ג'ניה, רגע לפני שהצבא מפזר אותם במקום.
בט"ו בשבט צה"ל אפשר למתנחלים לטעת עצים על אדמות גזל, במאחזים שקמו תודות לאפליה שיטתית וכוחנית. אבל כשרבי יחיאל גריינימן ומתנדבי/ות רבנים למען זכויות אדם רצו לסייע לפלסטינים לטעת עצים על אדמותיהם, הם גורשו בכוח
בט"ו בשבט האחרון יצאו עשרות אוטובוסים בחופשיות אל מעבר לקו הירוק כדי לטעת עצים. לעומתם, שני מיניבוסים שנסעו לאותה מטרה נעצרו, והוחזרו כלאחר שבאו. מה פשר האפליה הזו בין שתי קבוצות המבקשות לממש את זהותן היהודית?
במקרה הראשון היו אלו תומכיהם של המאחזים הבלתי חוקיים, על אדמות פלסטיניות פרטיות, שנהנו משמירה דה-לוקס. במקרה השני היו אלו אנשים עם פרשנות הומניסטית של המורשת היהודית ופעילי זכויות אדם, שהוזמנו לטעת עצי זית על אדמה פרטית של פלסטינים. הם ביקשו להתחבר למסורת חג הט"ו בשבט, מתוך אמונה שהישיבה בציון כרוכה בשיוויון וכבוד לגרים בארץ. היו אלו פעילים ממגוון זרמים ביהדות וממגוון השקפות פוליטיות ודתיות, המאוחדים באמונה של "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה" (ויקרא כ"ד). הפעילים ואמונתם בשיוויון זכו לפינוי אלים ולהרחקה מהשטחים – טעימה קטנה ממה שחווים הפלסטינים מדי יום.
אירוע הנטיעות הזה, יוזמת רבנים למען זכויות האדם, תוכנן להתקיים על אדמות הכפר אלג'ניה, כשלוש מאות מטר מההתנחלות טלמון א'. אחד הבתים בקצה הכפר היה רק השבוע מוקד לוונדליזם מצד ימנים קיצוניים, שריססו על הבית כתובות כמו "מוות לערבים". במקום המסר הזה, שמקדם השפלה ושנאה, ביקשו הפעילים הישראלים להביא מסר יהודי-הומניסטי של שתילת עצים, בסימן מאבק משותף וסולידרי למען צדק. הנטיעות ביקשו גם לתקן קצת מהקשיים השיטתיים שמערים הצבא על החקלאים הפלסטינים בגישה לאדמותיהם.
את מי כוחות הביטחון משרתים?
כבר בבוקר, כשעיכבו את הפעילים הישראלים במחסום, ניסו הפלסטינים לטעת את העצים בעצמם ונהדפו ברימוני הלם. הורו להם לעבור קו מסויים. כשהפעילים הישראלים הצליחו למצוא דרך עוקפת מחסומים והגיעו לכפר, הם התעדכנו מול הפלסטינים בדבר השטח המותר לנטיעה. ובכל זאת, עם תחילת השתילה הגיעו כוחות מג"ב שלא היו מוכנים לתת אף לא עשר דקות להשלמת הנטיעות. הם החזיקו צו שטח צבאי סגור, מעודכן, שהוכן במיוחד לסיכול נטיעת האחווה "מחשש להפרות סדר".
לא, הם לא חששו מהפרות סדר מצד הפעילים, אלא, כפי שאמר אחד הקצינים, "המתיישבים עלולים לעשות בעיות עם זה". ובכל זאת, כוחות הבטחון ביקשו לעצור את המאויימים ולא את המאיימים. יש לציין שלפי פסיקה תקדימית של בג"צ (בג"צ מוראר) אסור לצבא למנוע מפלסטינים גישה לאדמות חקלאיות, גם לא כשיש חשש מהתנכלות מתנחלים קיצוניים. במקרה הזה ברור היה כי אין שום סכנה ביטחונית מצד הפעילים, ואפילו בהתנחלות טלמון לא נרשמה תסיסה.
קצינים בשטח ניסו לטעון כי אירוע הנטיעות הוא פרובוקציה. כאילו שפעילי הזכויות ביקשו לערוך מצעד בתוך טלמון, ולא לקיים נטיעות ט"ו בשבט בשטח אלג'ניה. קיום החג בפרשנות הומניסטית הוא בישראל 2012 בגדר התגרות. לבסוף נעצרו בכוחניות שני פעילים וחוייבו לשבת על הרצפה בצורה משפילה בתוך בית בהתנחלות. אחד מהם זכה לכינויי גנאי על היותו חובש כיפה, הוטח לרצפה כי סרב לשבת עליה ובאופן סימבולי הופלה גם הכיפה בכוח מראשו.
את האפליה הכוחנית בשטחים סופגים בעיקר הפלסטינים, אבל בט"ו בשבט טעמו ממנה גם חלק מהיהודים המציינים את החג: אירוע המבטא הומניזם יהודי ושיתוף פעולה למען שיקום עקירות "תג מחיר" זכה לחבטת אלה. לעומת זאת ברכת הדרך ואבטחה צמודה ניתנה לאירוע נטיעות על אדמה של אחרים – אירוע שמציג גזל כמצווה, במאחזים שקמו תודות לאפליה שיטתית וכוחנית. הנטיעות במאחזים זכו גם לליווי ח"כים, וכך נטעו את התחושה שכוחות הבטחון בשטחים אפילו לא מנסים להסתיר את מי הם משרתים: את השיטה עצמה; שיטה שחוששת מסולידריות בין העמים משום שהיא שיטה של אפליה והפרדה. ואגב כך נפגע גם החופש לבטא זהות יהודית הומניסטית.
אם לקיים נטיעת עצים באדמה חקלאית פרטית, בט"ו בשבט, זה פשע, חובה עלינו להיות פושעים.
