לגופו של עניין: תגובת הרב דוד ביגמן ראש ישיבת מעלה גלבוע בנוגע לשאלת כריתת עצים ›

כחלק "לא תכרת כי האדם עץ השדה: פרויקט הלכתי לט"ו בשבט" אנו שמחים להביא את תגובת הרב דוד ביגמן ראש ישיבת מעלה גלבוע בנוגע לשאלת כריתת עצים. רשימה ראשונה

הזמנו רבנים שונים להענות לאתגר ולהביע את דעתם בנוגע לעקירת עצי זית. השאלה שהצגנו הייתה:

א. מהי עמדת ההלכה בנוגע לעקירת עצי פרי או להשחתתם בין אם מדובר בעצים אשר בעליהם אינם יהודים ובין אם מדובר בעצים בבעלות יהודים.

ב. מהי עמדת ההלכה כאשר מתבצעת נטיעה של עצי זית (בדרך כלל) על אדמות מדינה כאשר פעולה זו נחשבת על ידי רבים לניסיון להוכיח בעלות על הקרקע או כדי להשתלט עליה.

ג. אנו מבקשים  לדעת האם לגבי המקרים המצוינים לעיל, יש מניעה הלכתית של "בל תשחית", האיסור לעקור עצים או להשחיתם הוא מדאורייתא, לרבות בזמן שבאים להילחם בעיר.אם כך הדבר מה ניתן לעשות?

ד. האם ניתן להבחין בין עצים שהשרישו בקרקע לבין עצים צעירים שרק ניטעו בתקופה האחרונה? והאם העובדה שעץ זית ניתן לעקירה ושתילה מחדש במקום אחר משנה את ההלכה?

להלן התגובה שהתקבלה מהרב דוד ביגמן, ראש ישיבת מעלה גלבוע:

"האיסור לכרות עצי פרי אינה קשורה לשאלה של מי העצים יהודי או נכרי.
באופן כללי אם מדובר בשטח של אדם אחר ועציו אין לנו זכות להזיק לו גם אם לא מדובר בהשחתה.

יש התרים שונים במקרה צורך, אפילו ם רק זקוקים למקום, כי זה אינו נחשב דרך השחתה אך הצורך חייב להיות ברור.

כאשר מדובר באדם אחר יהודי או נכרי שנטיעותיו אינם כחוק ואינם בשטח שלו, פשוט שיש זכות לנפגע אם  זה אדם או המדינה לעקור כדי להגן על נכסיו ולמנוע גזל או השגת גבול, אך זה רק במקרה שאין סכסוך משפטי ומציאות ברורה לחלוטין.

דינא דמלכותא דינא ולכן כל פעולה מותרת רק אם היא חוקית."

 

ניתוח התשובה של הרב מראה כי אינו רואה את שאלת עקירת עצי זית כקשורה לעימות לאומי או דתי. עמדתו היא שיש לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. כאשר הבעלות על הקרקע ברורה או אפילו ישנו סכסוך משפטי אין היתר לעקור את העצים ואילו כאשר העצים ניטעו על קרקע שאינה של בעל העצים מותר לעקור. אולם בתשובתו ישנה פיסקה מסייגת: כאשר יש צורך, אפילו אם רק זקוקים למקום, מותר לעקור.

הרב טוען שאין הבדל בעניין זה בין יהודי לאינו יהודי, ואכן אנו מכירים בתופעה של הפקעת אדמות לצורך סלילת כביש לדוגמא. לסיום דבריו מוסיף הרב את הכלל של "דינא דמלכותא", מן הסתם כדי לומר שההחלטה על צורך המביא לעקירה חייבת לבוא בתיאום עם החוק הקיים. תוספת חשובה הרומזת ליחס השונה שבין עקירה בידי חיילי צהל לבין עקירה של בני אדם פרטיים.

תשובתו של הרב מעלה מספר שאלות פתוחות לדיון:

1.ההחלטה על צורך במקום עצמו המתירה לעקור עצים, האם אינה מושפעת מדיעות פוליטיות או לאומיות? האם אכן דעת קצין צבא בדרג ביניים הינה מספקת?

2. מתי בפעם האחרונה התקבלה החלטה לעקור עצי זית יהודיים בשטחים בתואנה של מקום?

3. האם שאלות 1 ו2 לא מכרסמות מהטיעון של הרב ביגמן כי אין הבדל בין יהודים וערבים בנושא זה?

4. מה לגבי החלטה על עקירה מסיבה בטחונית, מי מוסמך והאם יש צורך בגיבוי של רבנות צבאית על המעמד ההלכתי של מהלך שכזה?

5. מהם ההיתרים שלפיהם מותר לעקור עצים כנגד חזקת בעלות, והאם האיסור "בל תשחית" הינו חלק מהשיקולים?

בהמשך נפרסם תשובות רבנים בעלי דעות אחירות מדעתו של הרב ביגמן. אנו מודים לרב על תשובתו ומזמינים את הקוראים להגיב ולהמשיך את הדיון.