דווקא בזמנים כל כך חשוכים, שבהם מפלס הגזענות עובר כל גבול, דורית אברמוביץ' מציעה לפתוח את הדלתות ולאחד מאבקים. רשימה שנייה בפרויקט "אקטיביזם נושא פרי"
בימים אפלים במיוחד, כאשר מפלס הגזענות עבר זה מכבר כל גבול וקו, בעת בה אין ביטחון אישי, מתמעט כל ביטחון כלכלי, נעלם ביטחון תעסוקתי, וקורת גג בטוחה ונגישה הפכה לפריבילגיה של מתי מעטים, חשוב שנשלב ידיים, כל המודרות והמודרים על ידי מבנה פוליטי-חברתי, ונכריז- זה הזמן שלנו, זה הזמן לחבר בין מאבקים ובין מיעוטים.
כמעט מדי יום אנו קמים אל עוד אירוע של טרור יהודי, בצפת לא משכירים דירות לערבים במצוות רבנים, דיור בר השגה מיועד לבוגרי צבא בלבד- להלן לא לערבים, דלתות שערי תעסוקה סגורים בפני כה רבות ורבים- בין אם עבור ערבים כי כאמור בין השאר הם אינם בוגרי צבא- הם נעדרי נגישות לאזורי תעסוקה- וממילא מופלים בקבלה לעבודה בשל מוצאם; בין אם עבור נשים רבות שמוסללות מראש לעבודות קשות יום-נמוכות סטטוס ושכר וכבולות את ביתן בשל חלוקת תפקידים בינארית של מגדר; בין אם ליוצאי/ות אתיופיה שמראש שוק התעסוקה סגור בפני תרבותם וכשרונם; בין אם עבור דוברי/ות רוסית שמונחתות אל תחתית שוק העבודה.
דורית אברמוביץ'
אלו זמנים שמחד מסמנים ייאוש גדול, מממשלה שמפיקה מתוך עצמה גזרות פוליטיות וכלכליות שגזורים רק על פי מידת הכלכלה הניאו ליברלית-קפיטליסטית שהיא משנתה, לצד מדיניות גזענית סדרתית שמייצרת תחרות בין חבריה מי יציע את הצעת החוק המפלה ביותר נגד ערביות וערבים. אלו זמנים בהם מחד נשמע קולה של מחאה פוליטית וחברתית מול שלטון שמסיט את המבט מרוב התושבות והתושבים, ומאידך מחזיר הביתה כה רבות ורבים שלא רואים מוצא של ממש מהגל העכור הפוליטי-חברתי, שממדיו הולכים וגדלים ומאיימים להטביע את רובנו- תחת מעטפת דקיקה של דמוקרטיה פורמאלית שמזמן איבדה כל ערכים מהותיים.
לפתוח את הדלתות
זה הזמן לפתוח את הדלתות ולצאת לרחובות, זה הזמן לא לבדל אף מאבק במפוצל מההדרה של מיעוט פוליטי אחר במדינה, זו העת להכריז יחד ולומר- אנחנו- רוב התושבים והתושבים במדינה- מפלסטינים, לנשים, למהגרי עבודה ופליטים, למזרחים, לדוברי רוסית, למחוסרי דיור, לעניות ולעניים- וכולנו יחד נפגעי מדיניות של ממשלה שמנכרת ביודעין את עצמה מצורכי רוב האוכלוסייה. זה הזמן להכיר ולהבין כי האפליה וההדרה היא שיטה, שגם אם לא הומצאה זה עתה, היא התרחבה לממדים שיש לומר מפלצתיים, כך שרק מעטים נותרו בטוחים מפני פגיעתה. אם נתחיל לזהות יחד את האפליה המונחתת לא רק עלינו, אלא על כל מיעוט פוליטי נוסף, אם לא נתחבר ונסרב להכיר בשפה אנחנו והם, אם נתקומם מול הדרה שלא רק מופנית כלפינו- אלא מול עוד קבוצות מיעוט באוכלוסיה, אם נזהה מתוך כאבנו את כאבו של מי שמסומן או מסומנת כ'אחר', נוכל אז להפסיק את השיטה של הפרד ומשול בתוכנו, ולדרוש ביחד- צדק פוליטי חברתי עכשיו.
ואולי אם נבחר להסתכל דווקא על שוק התעסוקה, נזהה יחד את כל קורבנות השיטה- כי שוק תעסוקה זה מגלם בתוכו תפיסות של גזענות, תפיסות של אפליה, תפיסות שוביניסטיות, שכל כולן מדברות בשפה שתוצאתה רווח לשכבה דקיקה והעפה החוצה אל חיים של הישרדות את רובנו- ערבים-פלסטינים, נשים, מזרחים, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, מהגרי עבודה ופליטים. כי שוק תעסוקה הוא אחד המבנים שמגלם בתוכו את כל מה שלא מאפשר לרובנו כאן חיים בטוחים. ומתוך הזיהוי המשותף של אותה הדרה, בואו נצא יחד- נכיר בכאב ובדיכוי המשותף- ונאמר- עבורנו הגיעו מים עד נפש, עד כאן.
דורית אברמוביץ' היא רכזת תקשורת בפורום 'שותפות שראקה', ריכזה ושותפה לקמפיינים ומאבקים ציבוריים של ארגוני נשים.
