לא תכרת כי האדם עץ השדה: פרויקט הלכתי לט"ו בשבט ›

אל נא תעקור נטוע?

אנו, ברבנים למען זכויות אדם, מעורבים רבות בנטיעות סמליות של עצים. אנו נוטעים עצים עם פלסטינים מדי ט"ו בשבט (בשנה שעברה נטענו במע'ייר והשנה נסענו לאל ג'ניה) במקומות שעצים נעקרו או שיש בהם סכנה של השתלטויות. בעבר, נטענו עצים במקום בו עצים של יהודים נשרפו ובשכונות עוני בישראל. יש שיתקיפו אותנו בגלל הדעות שלנו ויש שיטענו כנגדנו כי אנחנו נותנים במה לדעות הפוכות משלנו. אבל, אנו מאמינים שכעם וכחברה חייבים לשוחח אחד עם השנייה.

לרגל ט"ו בשבט החלטנו לפנות לציבור הרבנים והקהל הרחב לחוות דעתו בשאלות של היתר עקירת עצי זית ברחבי השטחים הכבושים.

רחל בשירה המפורסם ביטאה את נטיעת העצים כביטוי לכיבוש הארץ כחלק מהלאומיות וגאולת האדמה של התנועה הציונית.

לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,

וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ

בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה

בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.

רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ

חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,

רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.

הרבה מים עברו באותם "מי הירדן שוקטים" עד אשר כתבה המשוררת אגי משעול את השיר "עץ הזית 2002" המסתיים בבית:

… שׁרָשָיו

הַמְּגַשְׁשִים נְבוֹכִים

בָּאֲדָמָה הַזָרָה,

לוֹפְתִים עוֹד כְּמוֹ צֵידָה לַדֶּרֶך –

אַדְמַת-אֵם שֶׁדָבְקָה בָּם

בַּהֲמֻּלַת הַחִשׂוּף.

אֲבָל זֵיתָיו המּוּשָטִים לְאֵין דוֹרֵש מַשְׁחִירִים

 אֶת פָּנַי

וְשוּם וְרָדִים נַנָּסִיִים לֹא יָסִיחוּ אֶת לִבִּי

מִן הַבּוּשָׁה.

ב"המולת המחשוף" רומזת המשוררת לאירוע חשיפת עצים בשטחים במסגרת פעילות בטחונית, אירוע שבעקבותיו כתבה את השיר. הסיפור של נטיעת עצים ועקירתם בישראל מסמל יותר מכל על שאלות גדולות החורגות מעצם הדיון של קיומו של העץ הבודד.

שאלות הנוגעות לעץ הזית כסמל השלום, למאבק לאומי על הקרקע ושימוש בנטיעות ועקירות לנישול או שמירה על אדמות, למתח שבין צורכי ביטחון לצורכי קיום וזכויות אדם, לתועלת ולמחיר של פעילות של עקירה  וכמובן לאירועי תג מחיר המנסים לכרוך את הדת לטובת הסכסוך.

משום כך כל שאלה הנוגעת להיתר עקירת עצים או שתילה פוגעת בעצבים חשופים של כל הצדדים ומחייבת התחשבות עדינה ומדויקת בכל הגורמים. החלטנו לפתוח בקמפיין ציבורי בנוגע לשאלות יסוד אלו. אנו מציגים בפני ציבור הרבנים והקהל שאלות הלכתיות שניסחנו:

1. מהי עמדת ההלכה בנוגע לעקירת עצי פרי או להשחתתם בין אם מדובר בעצים אשר בעליהם אינם יהודים ובין אם מדובר בעצים בבעלות יהודים.
2. מהי עמדת ההלכה כאשר מתבצעת נטיעה של עצי זית (בדרך כלל) על אדמות מדינה כאשר פעולה זו נחשבת על ידי רבים לניסיון להוכיח בעלות על הקרקע או כדי להשתלט עליה.
3. אנו מבקשים  לדעת האם לגבי המקרים המצוינים לעיל, יש מניעה הלכתית של "בל תשחית", האיסור לעקור עצים או להשחיתם הוא מדאורייתא, לרבות בזמן שבאים להילחם בעיר. אם כך הדבר מה ניתן לעשות?
4. האם ניתן להבחין בין עצים שהשרישו בקרקע לבין עצים צעירים שרק ניטעו בתקופה האחרונה? והאם העובדה שעץ זית ניתן לעקירה ושתילה מחדש במקום אחר משנה את ההלכה?

כבר שלחנו את השאלה לרבנים מכל קשת הציבור הדתי ואנו נעקוב אחרי התשובות בפרסומים הקרובים. בנוסף אנו קוראים לכל מי שמעוניין לחוות את דעתו ההלכתית או אחרת לשלוח אלינו תשובות. אנו מאוד מעוניינים בכל סוג של תשובה ומתחייבים לפרסם כל תשובה הלכתית שנקבל.

כפי שכבר ציינו לא ניתן להפריד בין ההלכה למציאות חיינו ומשום כך יש חשיבות לדיאלוג פתוח ושקוף בנושא זה. מטרתינו ליצור מרחב מוגן ובטוח לשיח פתוח וחופשי, איננו מסתירים את עמדתינו אולם אנו גם מאמינים בחשיבות של דו שיח ובחשיבות הקשר בין כל חלקי העם והחברה.

• רשימה ראשונה: לגופו של עניין – תגובת הרב דוד ביגמן ראש ישיבת מעלה גלבוע בנוגע לשאלת כריתת עצים
  
• רשימה שנייה: חיי אדם יקרים יותר מעץ ואבן: תגובת אבי גיסר, רב הישוב עופרה
• רשימה שלישית: חייב לשלם על הנזק: הרב אליעזר אלטושלר, רב בישוב סוסיא בדרום הר חברון