מה קורה בכנסת בשעת לילה מאוחרת. cc: wikipedia
פרסומים שונים בתקשורת ודיונים בועדות הכנסת חושפים ש(עוד) משהו נרקם כמעט בחשאי "למען" המובטלים ב"כיסי האבטלה". הרב עידית לב מראה כיצד נדרש גילוי אמיתי של הפרטים.
כשמתפרסמות תוכניות ממשלתיות חדשות, ובפרט בתחום התעסוקה, קשה לדעת אם הן גרועות או טובות או איפשהו באמצע. הן כל כך לא מפורטות וחידתיות עד שלא נותר אלא לחשוד בהן. חשד הוא נקודת המוצא משני טעמים: ללא התנגדות לתוכניות בשלביהן הראשוניים, מגלים לא פעם שכבר מאוחר מדי כשהתוכנית הופכת לאופרטיבית ואז גם מתבהר טיבה. בנוסף, בכל כך הרבה תוכניות ממשלתיות בתחום התעסוקה עמד כמוטיב קבוע הזלזול בצרכים והרגישויות של מחפשות ומחפשי התעסוקה.
בחודש האחרון יש מדי פעם ידיעות בתקשורת על 22 מרכזי תעסוקה חדשים. כרגיל, גם כשעוברים על כל הידיעות מתקשים להבין על מדובר. אין פרסום ממשלתי מסודר המסביר מהם המרכזים הללו ומה יעשו בהם המובטלים.
המידע שהצלחתי להבין מתוך הפרסומים:
א. המרכזים מיועדים לאוכלוסיה הערבית, ומבוססים על החלטות ממשלה.
ב. ההגעה למרכזים תהיה מתוך רצונו של אדם, ולא יכריחו אותו להגיע לשם (בניגוד לתוכנית ויסקונסין שהייתה בכפייה).
- לא ברור מה יעשו האנשים שיגיעו למרכזים הללו?
- לא ברור האם זה ילווה בתוכנית ממשלתית מסודרת ליצירת מקומות עבודה באזורים הגיאוגרפיים שבהם יופעלו המרכזים.
- לא ברור מדוע בחרו להעביר את הפעלת המרכזים לידיים של עמותה (ג'וינט)?
חיינו נקבעים מעל לראש שלנו
למה לא נתנו לשירות התעסוקה תקציב גדול יותר, ואפשרות לעמוד במטרה שלו: “הוא (שירות התעסוקה) יעסוק בהשגת עבודה לדורשיה ובהפניית עובדים לדורשיהם באמצעות לשכות שירות התעסוקה שהוקמו לפי חוק זה וישתף פעולה עם גופים אחרים בענייני הכשרה מקצועית והדרכה בבחירת מקצוע" (מתוך חוק שירות התעסוקה).
בכל השנים הללו כשנפתחות כל מיני תוכניות תעסוקה מקבילות לשירות התעסוקה, (על ידי הגוינט-תב"ת, תוכנית ויסקונסין ועוד), תקציב שירות התעסוקה הולך ויורד, ומספר המובטלים לפקיד הולך ועולה, עד שכיום יש פקידים המטפלים ב-500 דורשי עבודה.
ביום ג' פתחו עובדי שירות התעסוקה בעיצומים במחאה על פתיחת המרכזים, ביום ד' – בישיבה שהייתה בכנסת – הכריז שר התמ"ת, כי העיצומים נגמרו אחרי שהבטיח לעובדי שירות התעסוקה כי יפתחו עוד עשרות מרכזים שחלקם יופעלו על ידי עובדי שירות התעסוקה, חלקם יופעלו על ידי עמותות, עיריות ועוד (כך אמר השר).
חיפשתי הרבה מידע על המרכזים הללו, קראתי כל מה שמצאתי והקשבתי קשב רב בישיבת ועדת הכספים (בכנסת) בשבוע שעבר עם שר התמ"ת בנושא תעסוקה (אבל בזוית אחרת) ועדיין רב הנסתר על הגלוי. מדהים שמדינת ישראל פותחת במהלך שנשמע גדול ודרמטי ולמעשה לא ברור מהו.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני, אמר בדיון כי הוא וח"כ כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה) יקיימו דיון על התוכנית הזו, החשש שלנו הוא כי הדיון הזה יהיה אחרי שכבר הספינה יצאה מהנמל.
כיסים של אבטלה
ראוי לציין שנתוני האבטלה במדינת ישראל אינם ברורים. על פי הלשכה המרכזית לסטסטיקה יש כיום 5.4% בלתי מועסקים (שאלו הם אנשים שלא עבדו כלל בשבוע שנבדק בנובמבר ורצו לעבוד), אין לנו נתונים על אחוז האנשים שהתייאשו מלמצוא עבודה, 3.5% מכלל המועסקים רוצים לעבוד במשרה מלאה, אך לא מצאו כזו (רובם נשים). על פי הנתונים שמסר שר התמ"ת בדיון בועדת הכספים האבטלה במגזר הערבי היא 14.3% (כמעט פי 3 מאחוז הבלתי מועסקים באוכלוסייה הכללית). המשמעות היא, שמנקודת המבט של כלכלנים, בכלל מדינת ישראל אין אבטלה גבוהה, אבל שיש לנו מגזרים שבהם אחוז האבטלה גבוה מאוד (מה שאומר בעיה מבנית) ושיש גם אחוז גבוה שאינו משתתף כלל בכוח העבודה (שאם היינו מוסיפים אותו – היה לנו אחוז אבטלה גבוה מאוד). עובדה אחת שבלטה לי בדיון שנערך בועדת הכספים היא שהמדינה משקיעה כספים רבים ליצירת מקומות עבודה, כ- 52,000 ש"ח לשנה לכל מקום עבודה שנתמך על ידי מסלולי התעסוקה של התמ"ת.
המשמעות של כל זה היא שאין מובטלים רבים בחברה שלנו (כשברור שלכל מובטל הקושי הוא גדול), אבל יש "כיסים של אבטלה", אוכלוסיות מובחנות שקשה להן יותר ולכן יש פה בעיה מבנית, כשל של שוק התעסוקה ביחס לאוכלוסיות אלו. מדינת ישראל, במסלולי התעסוקה, מכירה בכך שלייצר מקום עבודה מצריך השקעת כסף רבה. מרכזי ההכוון הם פרויקט בעלות נמוכה, אך ללא יצירת מקומות עבודה במקביל – לא תהיה בהם תועלת אמיתית. מעבר לכך, כל פרויקט ממשלתי ראוי שיעשה בשקיפות ותחת פיקוח ברור של הכנסת.
הפוסט התפרסם לראשונה בעבודה שחורה
