סיוע בשכר דירה – דרך ללא מוצא | שומרי משפט

ובחורף הזה יש עשרות שנמצאים ברחוב ללא פתרון. תמונה מה-8.1.2012 של מאהל שכונת תקווה הנמצא בסכנת פינוי. Photo by: Keren Manor/ Activestills.org cc: flickr.

מהי המשמעות של העדפת המדינה לעזור לזכאים בסיוע בשכר–דירה ולא בדיור–ציבורי – סיפור אחד לדוגמא מאת הרב עידית לב.

מדינת ישראל צמצמה עם השנים את מספר הדירות בדיור הציבורי, ולמשפחות הזקוקות לסיוע ניתן סיוע בשכר דירה והמשפחות נשלחו לשכור דירות בשוק החופשי בתנאי השוק החופשי. המשמעות היא שאנשים בעלי הכנסה נמוכה נאלצו למצוא בעלי דירות פרטיים שישכירו להם דירות. לעיתים בשל החובות אין להם צ'קים, והם צריכים לבקש מבעלי הדירות להשכיר להם על בסיס תשלום מזומן חודש בחודשו, לעיתים אין להם ערבים, והם צריכים להתחנן בפני בעלי הדירות לוותר על תנאי זה להשכרה. לעיתים הם צריכים לבקש את שני הדברים.

המדינה שנותנת סיוע בשכר דירה, נותנת סיוע נמוך שאינו מכסה את העלות הממשית של ההשכרה, ולמעשה בעצם זה שהמדינה בוחרת לעבוד דרך הסיוע בשכר דירה היא מסייעת לבעלי הדירות יותר מאשר לנזקקים. היא גורמת לכך שעלות שכר הדירה עולה, ומכיוון שהיא לא מעדכנת את הסיוע על פי העלייה בשכר הדירה – היא מגבירה את מצב המצוקה בהסתכלות לאורך זמן.

לאחר מחאת הקיץ החל דיון ציבורי על הקושי במימון הדיור (קנייה או שכירות), ועלה לתודעה הציבורית הנושא של מחוסרי הדיור, ביניהם 2200 משפחות הזכאיות לדיור ציבורי ואין דירות לתת להם. שר השיכון אטיאס מדבר שוב ושוב על כך שתוך שנתיים המצוקה הזו תפתר ומציע פתרון של שכר דירה של 3000 ש"ח לחודש (בהתעלם מכך ש- 3000 ש"ח היום יהיו פחות עוד חמש שנים).

פגיעה בחיים

חייה של סמדר עקרי וילדיה נפגעו כתוצאה מהבחירה של הממשלה בסיוע בשכר דירה על פני דיור ציבורי. סמדר, אם חד הורית ל- 4, זכאית לדירת דיור ציבורי בחולון, אבל אין, ולכן מדינת ישראל שולחת אותה לשכור דירה בשוק החופשי. סמדר תקבל 1500 ש"ח בחודש עבור שכר הדירה, אבל בחולון (שבה היא גרה) אי אפשר להשכיר דירות בסכום הזה, והדירות הזולות ביותר עולות בסביבות ה- 3000 ש"ח. סמדר פושטת רגל (כתוצאה מחובות שצבר הגרוש שלה), ולכן אסור לה להחזיק פנקס צ'קים, היא מקבלת 2000 ש"ח קצבת נכות (בשל מחלת הסרטן שממנה סבלה ושהותירה אותה עם קושי לעבוד במשרה מלאה), היא עובדת כפקידה בדואר ומרוויחה עוד כ- 2000 ש"ח לחוד, ו-1500 ש”ח של סיוע בשכ”ד שהזכרנו קודם לכן. מזונות הגרוש שלה לא משלם.

כך שלרשות סמדר וילדיה יש הכנסה של 5,500 ש"ח, מתוכה 3,000 ש"ח צריכים ללכת לתשלום שכר דירה, ו- 2,500 ש"ח יישארו לכל השאר (אוכל, מים, חשמל, טלפון, אינטרנט, תרופות, צרכי ביה"ס וסתם – לחיות…). לפני כחודשיים סמדר עברה לגור עם ילדיה ברחוב אחרי שמשרד השיכון שלל לה (שלא בצדק) את הסיוע בשכר דירה. בינתיים הוחזר הסיוע, והוצע לסמדר דיור ציבורי בפריפריה, ילדיה של סמדר שהם כבר גדולים רוצים להשאר בחולון, שם הם רוקדים בלהקת מחול, ויש להם משפחה (אבא) וחברים. אחרי חודש ברחוב סמדר החליטה לחפש דירה בשכר דירה, ולהצטמצם בשאר ההוצאות על מנת לעמוד בעלויות הכבדות. ואז עלו הבעיות הנוספות, אין צ'קים ואין ערבים. כבר חודש שסמדר מחפשת דירה אבל לא נמצא בעל הבית הפרטי שיסכים לתת לה לגור ברכושו תמורת הבטחתה לשלם מדי חודש, וללא ערבים.

בהיעדר ישועה

סמדר וילדיה היו ברחוב, דיור ציבורי אין! סיוע בשכר דירה – לא באמת עוזר להם, ואין ישועה. זו לא הפעם הראשונה שסמדר וילדיה ברחוב, בפברואר 2010 הם היו בדיוק באותו מצב, בפעם הקודמת קיבלה סמדר סיוע מתורמת פרטית דרך הקרן לידידות, הפעם היא קיוותה לקבל דיור ציבורי שיבטיח לה קורת גג לאורח זמן, אך לאחר זמן כה רב ברחוב ללא פתרון, סמדר פנתה לאמא שלה ולאחותה המתגוררות ביחד בדירת דיור ציבורי בחולון וביקשה מהן לאפשר לה ולילדים להתגורר יחד איתן. האם והאחות הסכימו, וסמדר עברה יחד עם הילדים לדירת האם. דו"ח של משרד הרווחה שנכתב בעקבות המחאה בדיור. המשמעות היא שאנשים רבים מאוד חיים כיום ברחובות, על ספות של חברים ומשפחה, או משלמים שכירות גבוהה כל כך שלא נותר להם די לשאר צורכי החיים.

שר השיכון מבטיח שתוך שנתיים הוא יפתור את בעיית 2200 זכאי הדיור הציבורי של משרד השיכון (ולא דיברנו על 38,000 זכאי הדיור הציבורי של משרד הקליטה, ועל אלו שזכאים לסיוע בשכר דירה ולא זכאים לדיור ציבורי ואלו שלא עברו את סף הזכאות – אבל לא שורדים). שנתיים זה המון זמן לילדים ולמבוגרים שאין להם איפה לגור.

נבחרתם/ן – אז קחו אחריות

הגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח אחריות על אזרחיה ותושביה, ותדאג גם לזכות שלהם לדיור. זוהי זכות מוסרית, חובה יהודית ואנושית המוטלת עלינו כחברה, אסור לנו לקבל את המצב בו אנשים מבוגרים וילדים מתגוררים ברחובות ללא פתרון, ובחורף הזה יש עשרות שנמצאים ברחוב, והרבה יותר מכך שמסתובבים בין משפחה וחברים שמאפשרים להם להניח את הראש לכמה ימים, עד שהם עוברים הלאה. מדינה עם יכולות כמו שלנו, לא צריכה לאפשר לאף אדם לחיות ברחוב, אבל במדינת ישראל של היום אפילו ברחוב אסור להיות, ויש צווי פינוי למאהל התקווה ומאהל קרית שמונה.

צוות הדיור של האסיפה הארצית יצא עם קמפיין דיור, והוא מזמין את כולנו להצטרף! לפני חצי התמלאו הרחובות באוהלים בגלל מצוקת דיור, המצוקה הזו עדיין פה, והמדינה שלנו חייבת לשנות את גישתה, אסור שיהיו אנשים ללא דיור!