ההתבוננות השונה במציאות ניכרת גם במעשיו של משה. Head of Moses, 'unknown artist', circa 1930s By Futurilla cc: flickr.
ספר שמות מתחיל עם סיפור השבטים במצרים והרב מאוריסיו בלטר מתפעם בכל פעם מחדש מהשחקנים ומהתרחשויות שבפרשה. הרב בלטר מזמין ללוות את הפרשה בקריאה קצת שונה של הטקסט באמצעות בחינת פעולותיהם של השחקנים המרכזיים, התבוננות בחברה המצרית ובעיקר דרך בדיקת היחס המשתקף כלפי האחר.
קו מנחה
קודם כל אני מוצא קו מנחה: השורש י.ר.א. חוזר על עצמו 14 פעמים בטקסט. אני מוצא בכך קו מנחה. לא רק ליראת ה', אלא גם לראיית ה'. משהו השתנה ב"ראיה" של חלק מהאנשים הפעילים בפרשה. חלקם מסתכלים על המציאות באופן שונה, מבינים אותה אחרת מהכלל, ופועלים בהתאם אחרת.
ראשונות בלי ספק הן שִׁפְרָה וְפּוּעָה. יש מחלוקת בין החכמים האם הן יהודיות או מיצריות, אך אני לא חושב שזו הנקודה המרכזית. למרות הגזירה המפורשת של פרעה "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה", המיילדות רואות את המציאות אחרת, ככתוב בשמות פרק א:יז: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים." מה הן ראו? אני מאמין שהן ראו את צלם אלוהים, "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים", ולא יכלו לפגוע בתינוקות הרכים.
מיד אחריהן אנו פוגשים את משפחת לוי. ואף המשפחה, כנגד כל הגזרות ובמרדנות גמורה מתנהגת אחרת מהכלל: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים". עימות מוחלט, הפרה, של גזירות פרעה.
שורה של מרדנים
שורה של מרדנים עד כה, המיילדות, משפחה לוי, וכעת אני מוסיף את בת פרעה. שואלים הפרשנים מדוע בת פרעה יצאה מהארמון להתרחץ ביאור? ההסבר אהוב עלי הוא שהיא התנגדה למדיניות של אביה ורצתה להיות קרובה לעם, המילה "ותרד" ממחישה זאת היטב לטעמי: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:" (שמות ב:ה). אף היא, בת פרעה, מצליחה להתבונן במציאות אחרת – מאביה, מבני מעמדה.
ההתבוננות השונה במציאות ניכרת גם במעשיו של משה בהמשך הפרשה. כילד משה פוגש את המציאות המצרית הקשה. הילד משה גדל, ומתבונן סביבו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:" (שמות ב:יא).
מדרש ציורי
יש לקרא היטב את הפסוק הזה: "ויגדל משה": משה לא גדל רק בגילו, אלא כפי שמלמדנו הרמב"ן "גדל ויהי לאיש דעת", והמדרש ציורי אף יותר: "מה הייתה גדולתו? שיצא לאחיו".
"ויצא אל אחיו": משה, כמו בת פרעה, לא נשאר בארמון. הוא יוצא לעם. הוא מחפש את זהותו.
"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" : אנו למדים על איש רגיש, רואה סבל, אי צדק מולו, וחש להתערב.
הנה, הפרשה המיוחדת הזו חושפת שלל דמויות אנושיות מיוחדות, אנשים עם רגישות גבוהה, בני אדם שאיכפת להם מהמתרחש סביבם. פועה, שיפרה, בת פרעה, משפחת לוי ומשה הם סוכנים של שינוי בחברה שחייה תחת איום ודיכוי. כל אחד מעמדתו ומתפקידו, קם במריו, ותורם לשינוי כדי לבנות חברה אחרת יותר, צודקת. הלוואי ונדע אף אנחנו להיות יותר רגישים לסביבתנו ונוכל לתרום את חלקנו לחברה צודקת יותר. שבת שלום.