המחיר בהגנה על זכויות אדם בשטחים הכבושים ›

הריסות ביר איל ע'יד

דברי הפתיחה של הרב אשרמן לניוזלטר בפרשת השבוע "ויחי"

אני מהרהר במספר אירועים שבהם לקחנו חלק, ברבנים למען זכויות אדם, בהגנה על זכויות אדם בשטחים הכבושים:

  1. המשפט שלי – ביום חמישי אעמוד למשפט על אירוע משנת 2009 (בתקופה ההיא המחלקה המשפטית שלנו השיגה את חזרת תושבי ביר אל עיד, אחרי כמעט עשר שנים, אך הצבא חזר בו מהתחייבותו להרשות להם להשתמש בכביש הגישה היחיד שלהם). אני מואשם שחסמתי את הכביש לכמה דקות אחרי ששני מתנחלים חסמו פעיל זכויות אדם פלסטיני.
  2. כניסה לאדמות המסיק – אנחנו נלחמים כבר יותר מחודש (במקרה אחד כמה חודשים) על שלושה מקרים בהם כוחות הביטחון לא מילאו את חובותיהם על פי פסיקת בג"ץ שניתן לעתירתנו בשנת 2006 הנוגע לזכויות החקלאים הפלסטינים לעבוד בבטחה על אדמתם ליד התנחלויות. אחרי שיחות והתכתבויות אין סופיות הגשנו קדם בג"ץ. חקלאי מכבר קדום סיים בסוף השבוע שעבר למסוק את הזיתים, אחרי שקצינים דרשו ממנו להפסיק את הלחץ ותאמו לו מסיק. באל-ג'ניה חקלאים היו אמורים למסוק השבוע אך הגשם מנע זאת (מקרה, או שהצבא בכוונה נתן תאריכים בהם היתה תחזית לגשם?). אנחנו מחכים מאז שמחת תורה שהיועץ המשפטי בשטחים הכבושים יעסוק במה שנראה טענות מפוברקות של מתנחלים לבעלות על אדמה, טענות שהפסיקו את המסיק במקום בו הצבא יודע שהפלסטינים מסקו מאז הניצחון שלנו בבג"צ. במקרה זה איננו רואים פתרון קרוב.
  3. הטיה של בית המשפט – שופט בבית משפט השלום סרב פעמיים לצוות על מתנחלים להישאר מחוץ לאדמה שעליה ישנה מחלוקת. אנו רואים בסירוב של השופט כחלק מהטיה ימנית מסוכנת של בית המשפט. המתנחלים ערערו נגד היועמ"ש שקבע שהאדמה שייכת לפלסטינים. ב-2 המקרים הוא הטיל עלינו סכום שערורייתי של הוצאות משפט.
  4. גירוש פלסטינים מאדמות שטח סי – קיבלנו דיווחים שהממשלה מתכננת גירוש מסיבי של בדואים במסדרון בין ירושלים ליריחו ומתכננת להרוס את בית המספר מצמיגים ובוץ שבנינו באהבה ושהיה חלום שהתגשם עבור הילדים של חאן אל אחמר (כאן תוכלו לקרוא על הגירוש הצפוי של שבט הג'אהלין, עמירה הס כתבה על כך "בהארץ", פוסט של בצלם בנושא).
  5. הקפאת פינוי של משפחת סומרין בסילוואן – כתוצאה של הלחץ שלכם/ן (מעל אלף מכתבים), הקק"ל הקפיא זמנית את הפינוי של מש' סומרין בסילוואן (ולאחר מכן גם בית המשפט הטיל צו ביניים).
  6. צדקה – אני ואחרים עזרנו, במשך שנים, לעובד יומי פלסטיני שבתו היתה זקוקה לטיפולים של הורמון גדילה ועכשיו, ברוך ה', היא מסיימת את התואר שלה. (לפעמים היה לו היתר ויכולתי לתת לו עבודה או לעזור לו למצוא עבודה. במקרים אחרים זה קיבלנו תרומות שסייעו). אבל לאחרונה, היתה לו הוצאה רפואית גדולה מאוד (לצערנו, בניסיון לא מוצלח להציל את חיי אשתו) ועכשיו הוא צריך 1,800 ₪ עבור הסמסטר האחרון של בתו.

בין אינטרס לסיכון בביר אל עיד ובמאבקים אחרים

לקחתי סיכון בכדי לעזור לתושבי ביר אל עיד ובכדי לקדם את זכויות האדם של הפלסטינים. מהו הגבול שעליו נוכל לשמור בעזרה לפלסטינים שעומדים בסכנות הרבה יותר גדולות מאיתנו? הסיכון שלוקחים הפלסטינים בהגנה על זכויות האדם שלהם תורם מאוד ליכולת המשותפת שלנו לייצר שינוי. יש רגעים שאנו לא מתערבים בהגנה על זכויות אדם. זאת החלטה קשה. אנו נעים בין שמירה על האינטרסים שלנו לבין לקיחת סיכון בעד הגנה על זכויותיהם. הפלסטינים, נראה לנו, לא שואלים את השאלות הללו. הפלסטינים יודעים שחופש וזכויות אדם אינם מגיעים על מגש של כסף.

שביעות הרצון שלי מההצלחות שלנו מטשטשת כשאני מבין כמה מאמץ, זמן, כסף ואנרגיה השקענו בתיקון המציאות (אילו המצב היה הגון לא היינו צריכים כל כך הרבה מאמצים להשקיע בתיקון חברה שכזאת). העזרה שלנו במסיק, למשל, נראית כמו בדיחה גרועה בסגנון "כמה אנשים צריך בכדי להחליף נורה" ובפראפרזה עליה אשאל: "כמה פעילי זכויות אדם זקוקים לעזור למסיק".

אני מסתכל על החיים הקשים של המשפחות האמיצות בביר אל עיד ורואה כיצד הם עומדים בפני אלימות והריסות. אני חושב על כל המאמצים שהשקענו כדי לסייע לילדה אחת. מאמצים אדירים. ברם, לא נראה שהמתנחלים יתנו לשאלות אלו להרתיע אותם. הם מוכנים להשקיע זמן, כסף ואנרגיה רבים מאוד כדי להשתלט על אדמה פלסטינית דונם אחרי דונם. אחרי שהבסנו אותם במספר מקרים בבתי המשפט, הם התארגנו מחדש ובאו עם אסטרטגיות משפטיות חדשות. אינני רואה בזמן הקרובה שום סיכוי לצאת ממשחק סכום האפס. לכן, או שאנחנו נילחם דונם אחרי דונם, או שהפלסטינים יאבדו את אדמתם.

אסטרטגיה כפתרון

תוכנית אסטרטגית חדשה שהעמדנו, במחלקה המשפטית של רבנים למען זכויות אדם, תייצר תשובות לאסטרטגיות המשפטיות החדשות של המתנחלים. "המציל נפש אחד כאילו הציל עולם מלא" (משנה, סנהדרין ד,ה). אני צובט את עצמי כל פעם שאני רואה ילדים משחקים בביר אל עיד וזו רק דוגמה אחת מהצלחות רבות. החקלאי מקדום (ואנו תקווה שגם אלו מאל ג'ניה ואולי גם החקלאי מדרה) יוכלו עכשיו לפרנס טוב יותר את משפחותיהם ולעגן את חזקתם לאדמותיהם כדי למנוע פלישות. אותו חקלאי אולי יוכל יותר להאמין למנהיג פלסטיני שיאמר: "אנחנו יכולים לעשות שלום עם הישראלים". אנחנו נשתמש במה שלמדנו מהתחמקות של כוחות הביטחון מחובותיהם. זאת בכדי לשפר את המאמצים שלנו להבטיח שכוחות הביטחון יצייתו לבג"צ. בואו לא נשכח את מאות (אולי אלפים) של חקלאים שסיימו בהצלחה ובזמן את המסיק במקומות שקודם, לפני התערבותנו, לא היתה להם גישה אליהם. אף אחד לא יכול לקחת מהילדים של חאן אל אחמר את  החוויה של ללמוד במקום ושפגשו סוג אחר של ישראלי. לפעמים, כמו אצל מש' סומרין, אנו מגלים בדיוק כמה כח יש בידינו. אב מסור אחד, מצליח כנגד כל הסיכויים לתת לבתו הזדמנות לחיות עד כמה שאפשר תחת כיבוש, חיים נורמאליים.

התחזקות יעקב

בפרשת השבוע שעבר יעקב מאוד שלילי לגבי חייו  "מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מ"ז, ט'). אך השבוע "ויתחזק ישראל" (מ"ח,ב') ומודה על כל הדרכים בהם אלוקים ברך אותו (מ"ח, י"א, ט"ו וכו). הוא לומד משגיאותיו ועובד כדי להיטיב את העתיד בברכו יחד את בני יוסף כדי למנוע את הקונפליקט בין האחים שהוא יצר בדור הקודם ע"י העדפתו של יוסף על פני אחיו (מ"ח, י"ג-כ'). השינוי המפליא שעבר יהודה שהפך לאדם רחום ואחראי, מלמד אותנו שבני אדם ומצבים יכולים להשתנות. העם היהודי יצא ממשפחתו של יעקב. עולם טוב יותר יצא מתוך המאמצים הבלתי נעלים ללמוד מכל אתגר איך להטות את המאזניים נפש אחרי נפש, דונם אחרי דונם, זית אחרי זית.

שבת שלום

נ.ב. תודה לכל מי שכתב לחברי הכנסת על ה"חוק להתאכזר בפליטים ". ההצבעה נדחתה לשבוע, כך שאתם מוזמנים להמשיך ולכתוב.

הצטרפו להשקת שדולת הכנסת למען דיור ציבורי ביום רביעי, 18.1.2012. אנחנו חלק מהקואליציה היוזמת ואנחנו גם מכינים הצעות חוק בכדי לשפר את המצב. אנו קוראים לחסרי דיור, לזכאי דיור ולכל מי שרוצה להצטרף אלינו לקואליציה