" אמנם בואו של בנימין משחרר את שמעון, ואין בנימין נאסר למרות שהגביע נמצא באמתחתו" By *clairity* cc: flickr
לקריאה של פרשת השבוע ("מקץ”, בראשית פרק מ"א עד מ"ד פסוק י"ז) אין תחליף. אלה שלא נכנסו לסיפור יוסף ואחיו מזה הרבה זמן עשויים למצוא את עצמם חוזרים לקרוא את מלוא הסיפור שהתחיל בפרשת השבוע שעבר, ואולי אף דור אחד או שניים אחורה (או עשרים ושניים, לקיין והבל) ולראות איך נושא היריבות בין האחים נטוע עמוק במשפחה זו ובמשפחה האנושית בכלל. כמו שאומרים, מאז ולתמיד.
בדרכי אתמול בערב מירושלים לשפלה הרהרתי בשאלה איך לקשור את הסיפור המותח הזה למציאות הציבורית שלנו בכלל ובמיוחד לצורכי חידוד הבעייתיות בה אנו חיים ועידוד התקווה והפעילות שכל כך נחוצים לנו. ופתאום חלפה ממול, מטפסת אל ההר, שיירה ארוכה של כלי רכב עם המון פנסי משטרה מהבהבים כחול ואדום כפרומו לחג האורים. פמלייה של דיפלומטים זרים בביקור ממלכתי? מייד הבחנתי בכלי רכב אטומים של שירות בתי הסוהר, והבנתי שכמו שנזדמן לנו לפני חודשיים, בדרכי לנגב, לראות במו עינינו את מטס המסוק המביא את גלעד שליט לחופש, כך נסגר מעגל ואני חווה את 550 האסירים הביטחוניים הפלסטינים בדרכם הביתה במסגרת יישום שלב ב' של ההסכם. אז נתמלאנו שמחה ללא גבול להיות חלק מהגשמת חלומם של נועם ואביבה, והפעם? התקשורת הישראלית לא הגיעה לבתיהם שמעבר לגדר של כביש 443 והשאירה אותנו אטומים. מעניין שבמהדורת החדשות ששודרה בשעת מעבר השיירה הודיעו על סגירת צומת שילת בגלל חפץ חשוד – האם ישנו חפץ יותר אוניברסאלי ומובן מהכמיהה לחופש?
כלואים באיבה
כמו במציאות שלנו, גם סיפור האחים לבית יעקב הוא מאבק על החיים והמוות, כאשר פרטים רבים מאבדים את חירותם במשחק שמתנהל בין כוחות גדולים. אמנם בואו של בנימין משחרר את שמעון, ואין בנימין נאסר למרות שהגביע נמצא באמתחתו, אבל האחים נשארים כלואים באיבה ובחשדנות עד סוף ימיהם (ראה פרק נ'). בו בזמן שיוסף מיישב את כל בית יעקב בארץ גושן, הוא משעבד את העם המצרי שנהפך כולו לעבדים כאשר אזל כספם לשבור בר (מ”ז:23-25). עבדים נהיינו לפרעה במצרים – אולי על רקע זה?
העלילה בפרשתנו מתקדמת לפי חלומות הילדות של יוסף: אחיו משתחווים לו כפתרון חלום האלומות והכוכבים, ואף יעקב (השמש) יחזור לתמונה בפרשה הבאה, אך לא ישתחווה, כי יש גבול לחוצפה (הִשְׁתַּחֲווּת הירח, אמו, לא היתה אפשרית משום שהיא נפטרה בעת שילדה את בנימין – סיבה טובה לייסר קצת את אחיו הצעיר). ליוסף ישנה משאלה נוספת שלא תתגשם: כשילד את מנשה, חושף הוא את המיית לבו בכנות שלא נשמעת בכל דיבור אחר שלו בסיפור : "כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי”. כאשר סידר לעצמו את יציאתו מהכלא ועלייתו לגדלות, האם הבין שזה יוביל אותו להתמודד שוב עם משפחתו, לחזור להיות לכוד באהבת אביו ואחד משנים עשר אחים?
"ואת שם השני קרא אפרים: כי הפרני אלהים בארץ עוניי.” אנוכיות גלמודית שהפוריות הטהורה שבהורות עוד עתידה לגאול את יוסף ממנה. יהי רצון שהאלהים שסידר את יוסף ישחרר גם אותנו מחלומות בהם אנחנו מתגדרים וירחיב לנו כך שנשמח גם אנחנו בשמחתם של אחרים, "כי אנשים אחים אנחנו”.
חג אורים שמח ושבת שלום
