תושבי הכפר צפו כיצד מוקדם יותר הרס בולדוזר את הבתים של שכניהם ולכן החליטו להרס חלק מהבתים שלהם.
מוריאל רוטמן חוזר עם סרטונים מההרס באל חליילה ומסביר בצורה רחבה, מקיפה את המדיניות ההרס בשטחים הכבושים. רוטמן דורש מאיתנו לפעול בכל צורה ולמלא את חובתינו כאזרחים בכדי להתנגד למדיניות הפוגענית של הממשלה.
אל חליילה, כפר פלסטיני ליד התנחלות גבעת זאב מחוץ לירושלים – קבוצה של אנשים צעירים מניפים אתים ופטישים על קירות הבית שלהם. תושבי הכפר צפו כיצד מוקדם יותר בולדוזר הֶחְרִיב את הבתים של שכניהם ולכן החליטו להרוס גם חלק מהבתים שלהם.
"לא נרשה לישראלים את התענוג להרוס את ביתנו" הם הסבירו לי. אך יותר מכך, הם הרסו את הבית שלהם, בתקווה שהרשויות יחליטו שנהרס חלק גדול מהבית וירשו להם לפחות לשמור על חדר אחד. בנוסף לכך, זאת הייתה אולי גם דרכם להימנע מהקנס שבד"כ פלסטינים חייבים לשלם עבור עלות ההריסה של ביתם.
אך המאמצים הנושאים שלהם היו לשווא ואחרי שהבולדוזר סיים את ההריסה מעבר לכביש, משמר הגבול ליווה אותו לבית, היכן שהנערים הרסו עד כה. כולם הוצאו מהמקום והבולדוזר הרס את כל המבנה. הוא עשה זאת ללא אישור.
נרטיב של הריסה
ההריסה באל חליילה הצטרפה לעוד ארבע הריסות אחרות שנערכו בכפר בבוקר של יום שלישי (6.12.2011). סיפור ההרס יכול לתאר מאות הריסות בשטחים הכבושים בשנים האחרונות. הנה מרכיבי העלילה של ההריסה: משפחה פלסטינית בונה בית או בנין חדש. לפעמים הם מנסים לקבל אישור בניה, פעמים אחרות הם לא טורחים. בכל דרך התוצאה היא אותה תוצאה: לא ניתנים אישורים לבניה והבניה נחשבת ל"בלתי חוקית". לפי ארגון במקום, בשנת 1972, 92% מאשורי הבניה שהוגשו ע"י פלסטינים אושרו. בשנת 2000, האחוז ירד ל-2.7%. מאז שנת 2000, האחוז הממוצע הוא בסביבות ה-5%. לכן הבניה מוכרזת כבלתי חוקית ע"י הרשויות הישראליות – באם זה המנהל האזרחי בשטח C, כמו שנעשה ב: אל חליילה, בכפר עירייה במזרח ירושלים. ובדומה להריסות (5.12.2011) בוואדי אוסול, ובבית חנינא (היכן, לפי דבריו של בעל הבית, "הם גם חפרו בתוך הבטון סביב הבית כך שלא יהיה אפשר לבנות מחדש").
הבירוקרטיה של ההריסות
לפעמים משפחות מוזהרות מראש שתהיה הריסה, לפעמים הבירוקרטיה נעשית מאחורי גבם. אך לעולם המשפחות אינן יודעות את התאריך המדויק של ההריסה. בכפר אל חליילה הייתה פאניקה עם בוא כוחות ההרס. עמדנו בתוך ים המדים הכהים, והבולדוזרים הצהובים המנוקדים וצילמנו בטלפונים הניידים את האסון הנוחת על המקומיים. תושבי אל חליילה צעקו, התקשרו ותבעו לראות את אישורי ההריסה. כאשר מנוע הבולדוזר, הוצת והחל לזוז, הקהל השתנק והושתק על ידי קולות שבירת הבטון.
לא ניתן לעשות כלום
תוך חמש דקות, הסתיימה ההריסה והמשטרה לוותה את נסיגת הבולדוזר כמאה מטרים אחורה, בכדי להרוס את המבנה הבא. ואח"כ הבא. בסה"כ חמישה מבנים – שניים מהם בתי מגורים – נהרסו במרווח של כמה שעות. כשהמבנה האחרון נהרס יצא לי לדבר עם בעל הבית באל חליילה.
"מה אני יכול לעשות?" שאל בעל הבית.
"אני… לא יודע." עניתי. וידעתי שלא ניתן לעשות כלום. התשובה האמיתית היא כלום. ההריסה היתה בעצם עונש על היותו פלסטיני. לא היתה לו דרך לפנות לבית המשפט, מפני שביתי המשפט היחידים שאליהם יש לו גישה הם בתי משפט של הכיבוש. אם הוא יבנה מחדש, כנראה שביתו יהרס שוב. והסבירות היא שהבולדוזרים יחזרו במהרה כדי להרוס את גם את הבתים של שכניו.
הרס מתגבר
אם מגמות יכולות לספר לנו משהו, הרי שהריסות אלו של הימים האחרונים הם רק ההתחלה של גל חדש של הריסות. האם זו החלטה ממשלתית הנתמכת ע"י ההבנה שרוב הציבור הישראלי לעולם לא ישמע על ההריסות, ויתכן שרבים מאלה שכן ישמעו עליהם, יבחרו להתעלם מסיפורים אלו של הרס? שהנושא ימחק כנושא "רחוק מדי" הוא "מסובך מדי" או אפילו "מדכא מדי"? אבל זה לא רחוק מדי. משום שההריסותה אלו נעשות בתוך וסביב ירושלים, כמה דקות נסיעה במונית למי שגר בצד המערבי של ירושלים. זה גם לא מסובך מדי – משום שהריסות אלו אינן מתרחשות בגלל "טרוריזם", "הרתעה" ו"מוות". אפילו הויכוח "שהפלסטינים משתלטים באופן לא חוקי" לא קיים כאן, מפני שכל המבנים היו בתוך הגבולות המוניציפאליים של הכפר הפלסטיני.
הריסות אלו הם דוגמא פשוטה לשימוש בכוח בירוקראטי בכדי להרוס בתים שנבנו ע"י פלסטינים. הטענה שמסתתרת מאחורי העובדה שהם נבנו ללא אישורהינה שלא היו מקבלים אותו גם אם הם היו מגישים בקשה. מדוע? אולי כדי להפעיל שליטה באיזור הנ"ל. אולי בכדי להזכיר לפלסטינים שהאדמה הזאת איננה אדמתם, אפילו לא של הכפרים בהם הם גרים. אולי כדי לזרוע חוסר אונים, יאוש ודיכאון.
אסור לנו לשכוח את חובותינו כאזרחים ישראלים להתנגד להריסות הללו. יש מספר דרכים שניתן להתנגד ולהפוך את מגמת ההריסות של הממשל:
- לייצר לובי פוליטי, חברתי ואזרחי שיהיה רחב ככל האפשר
- לכתוב ולתעד כל הריסה ולהעלותה לרשת בכל האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותינו
- לכתוב פוסטים בבלוגים השונים
- לצלם סרטונים ולהפיצם
- לפתוח בדיונים על הנושא במרחב הציבורי הישראלי
פורסם לראשונה ב-972MAGAZINE
