cc: flickr. By nova3web | Ghana's 50th Independence Anniversary national parade. (Golden Jubilee). Ghanaians and friends of Ghana, awaiting the arrival of the President of Ghana Source: davidajao.com
הרב גדעון סילבסטר מספר על נסיעתו לגאנה, ואיך למרות האתגרים והקשיים, הוא, כמו יעקב בפרשת וישלח, ממשיך לשמור על תרי"ג מצוות היהדות.
שמירת הדת היהודית יכולה בקלות להיהפך לשגרתית ומיכנית, אך בקיץ האחרון יצאתי מהאזור הדתי הבטוח שלי כשאתגרתי את יסודות ערכי היהודיים. זה היה קשה, אך לא הייתי הראשון, כמו שאנחנו מגלים בפרשת השבוע.
יעקב מפוחד. הוא יודע שעשיו, אחיו, נחוש לנקום בו בגלל שאיבד את בכורתו, ושהוא מתקדם לכיוון מחנה יעקב עם 400 איש חמושים. יעקב שולח לאחיו עם מסר של פיוס. הוא מתחיל ע"י זה שהוא מסתמך על מה שקרה לו בעשרים השנים האחרונות, ומצהיר בפניו: "עִם-לָבָן גַּרְתִּי,". מדוע הוא חושב שמלים אלו יכולות להציל את חייו? רש"י מוטרד משאלה זו ונותן שני הסברים. הראשון, הוא אומר שיעקב מרגיע את אחיו ואומר לו שהברכה של אביו מעולם לא הוגשמה. למרות שלקח ממנו את הבכורה. שהרי יעקב חי בעוני בבית דודו הערמומי. ולכן אין לעשיו כל סיבה לקנא בו או להוציא לפועל את תוכניותיו הרצחניות.
במידה ונאמץ את הפירוש הראשון של רש"י נגלה כי יעקב מטיל ספק בכך שברכת אביו תתקיים, ואכן רש"י מציע פירוש שני. הוא אומר שיעקב איננו מדבר על מצבו הפיזי, אלא מצבו הרוחני. הוא אומר לעשיו: למרות שגרתי עם דודי הרשע לבן, לא הושפעתי ממנו, המשכתי לשמור את תרי"ג המצוות, ונשארתי ראוי לברכה (בעברית יש כאן משחק מלים: גרתי – תרי"ג).
אתגרים רוחניים בגאנה
יכולתו של לבן להתמודד עם האתגרים הרוחניים שהעמידו בפניו החיים בבית לבן היתה גדולה מאוד, אך מורי, הרב שלמה ריסקין אמר שבשעה שיעקב נשאר נאמן לחלוטין לאמונה ולמסורות של אבותיו, הוא לא יכול היה לברוח לגמרי בלי פגע. במסעו לבית לבן יעקב חלם חלום מופלא ונבואי של סולם המשתרע מעל בית המקדש עד לעולמות העליונים עם מלאכים עולים ויורדים בו. יותר משני עשורים אח"כ, יעקב חולם על הרווח שיכול להיות לו מכבשים נקודים. בנקודה זו, המלאך מספר לו שהגיע הזמן לעזוב את בית לבן ולחזור הביתה.
יכול להיות שלעשיו לא היה אכפת ממצבו הרוחני של אחיו, אך בדרף זאת אנו מקבלים תובנה מרתקת לאיך יעקב אבינו שמר על זהותו הדתית בסביבה זרה.
בקיץ האחרון נסעתי לגאנה כדי להתנדב, יחד עם משלחת של רבנים צעירים מתנועת השירות העולמי של יהודי ארה"ב (American Jewish World Service). אין דבר המביא יותר לצניעות וענווה מאשר לפגוש כמה מהאנשים העניים ביותר בעולם, להבחין עד כמה אנחנו מבורכים ועד כמה הם תלויים בנו בהפצה ובהעלאת המודעות למצבם ובהטבת תנאי חייהם. אני רואה בכך את אחד מהנסיונות הדתיים העמוקים ביותר שלי.התנועה הקלה עלינו את שמירת השבת והכשרות. יכולנו להתפלל וללמוד תורה במקום. אך גאנה הציגה בפנינו שאלות דתיות עמוקות יותר.
בירושלים, אני מתעורר כל בוקר לקולות ולמראות של העיר הקדושה שלנו, כך שזה שטבעי לחלום ולהתפלל למען חזון הגאולה שלנו. אך כאשר התעוררתי בגאנה והסתכלתי על הנוף אפריקאי הכפרי, כשמסביבי אנשים שמעולם אפילו לא שמעו על יהודי, תפילותי למען בניה מחדש של ירושלים ושיבת ציון נראו זרים.
מבט יהודי על אפריקה
לבלות עם אנשים החיים בצל המאלריה ללא מים זורמים, ללא שירותים או מקררים חשמליים, היה מתיש. להיות עדים לזוועה של מכירת ילדים בני חמש-שש לעבדות, להתעללות בהם ולפעמים גם להטבעתם ע"י דייגים שעבורם עבדו, היה כמעט בלתי נסבל. בנסיבות אלו זה מאתגר לצטט את המילים "טוֹב-יְהוָה לַכֹּל; וְרַחֲמָיו, עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו." (תהילים קמ"ה, ט,).
נסעתי ללב החשכה, עכשיו אני מרגיש בודד. בחזרה בירושלים קשה להתפלל בבתי כנסת בהם אין כמעט לרבנים ולקהילות עניין בזוועות הנמצאות במרחק של טיסה. קשה להשלים עם שיטת החישוב הכללית של לבן שמשאירה חצי מהעולם גווע ברעב בשעה שאנחנו, במערב משקיפים עליהם; האתגר הגדול ביותר שלנו הוא דייטת השמנה.
הוכיתי ע"י האתגרים הדתיים המוסריים ונפגעתי מהם, אך אני ממשיך לקיים את תרי"ג המצוות. נשארתי יהודי אורתודוכסי וציוני גאה ועכשיו, יותר מתמיד, אני מעריך את הצורך להמשיך בשליחותו של יעקב לתקן את העולם.
שבת שלום
