cc: flickr by: fdecomite | Jacob's Ladder
הרבה תמר דובדני מבקשת מאיתנו לזכור את החסד והתקווה של התהליך החינוכי, שמציע אלוהים של הרש"ר הירש בפרשת "ויצא".
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ (בראשית כח, 13-11).
חלומו של יעקב זכה לפירושים רבים, מתקופת חז"ל ועד ימינו. אחד מהם, מפתיע ומאתגר במיוחד מופיע בתלמוד הבבלי ומנסה להסביר מה עושים המלאכים על הסולם וכיצד מגיב לכך אלוהים:
"עולין" – ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, "ויורדין" – ומסתכלין בדיוקנו של מטה. ביקשו לסכנוֹ (את יעקב), מיד – "והנה ה' נצב עליו". אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו – (אלוהים נדמה) כאדם שמניף (סכין) על בנו (בבלי חולין צא ע"ב, התרגום שלי ת. ד.)
המלאכים, מסביר המדרש, עולים ויורדים בסולם התפתחותו הרוחנית והנפשית של יעקב: הם עולים כדי להתבונן בדיוקנו העתידי, במה שהוא אמור להיות, ואז יורדים כדי לבחון את דיוקנו הנוכחי, את האופן בו הוא מתנהל כרגע. כיוון שהפער בין הרצוי והמצוי גדול מדי, הם "מבקשים לסכנוֹ" – להרגו. אולי מפני שאינו מנצל את יכולותיו כראוי, אולי מפני שהוא בוגד בשליחות אליה הוא אמור לכוון עצמו.
ניצב מעליו עם סכין
ריש לקיש מסביר את תפקידו של אלוהים בתהליך הזה. הוא מבין את המילה "ניצב" בפסוק "ה' ניצב עליו", לא כפועל המתאר עמידה, אלא כשם עצם – ידית של סכין. ריש לקיש מדמה את אלוהים שבראש סולם חלומו של יעקב לאברהם המניף את המאכלת על בנו, מתוך כוונה לשחטו. כלומר, פעולת המלאכים על הסולם, עלייתם וירידתם תוך שהם בוחנים את הליך התפתחותו של יעקב, של כל אדם, נעשית בחסות אלוהים ובשליחותו. לפי הפסוקים עצמם מובן, שאלוהים לא מסכים לפסק דינם של המלאכים והוא מציל את יעקב ממוות.
מדוע בעצם? מדוע בוחר אלוהים לדון את יעקב לחסד, למרות שאינו מצליח לקרב את דיוקנו העכשווי אל דיוקנו הייעודי? הרב שמשון רפאל הירש מפרש:
…המלאכים הם שליחי אלוהים בסדר עולם, שהוא בראו ומעמידו בכוחו, ובו הכל נמדד ונשקל במידת הדין. הם רואים כל יש וכל אדם רק כפי מה שהוא ובאשר הוא שם… אולם ה' עומד על ידו, ה' במידת הרחמים. מידה זו מתגלה בעיקר בחינוך האדם, והיא רואה לא רק עבר והווה כי אם צופה כל נעלם ומעצבת עתידות. היא רואה באדם שבהווה את האדם שבעתיד ואם יש בו שורש וגרעין טוב, היא שומרת עליו ומקדמת אותו (הרש"ר הירש על בראשית כח, 13-12).
תקווה באדם
אלוהים פועל מתוך חסד כיוון שיש לו תקווה באדם. אלוהים, אומר הרש"ר הירש, הוא מחנך שמאמין בתהליך ובאפשרות להשתפר. הוא אינו מתייאש מדיוקנו של אדם ברגע נתון, מן הרוע המשתקף ממנו ומן המרחק הגדול שיש בינו ובין הדיוקן האמיתי, זה שאמור להיות לו. הוא מחפש את גרעין הטוב, שממנו ניתן וצריך להצמיח את הפרי הראוי.
אני מאמינה שדווקא כשהפער בין הדיוקן הנוכחי שלנו, כאנשים פרטיים, כחברה וכמדינה, רחוק כל-כך מזה הנמצא בראש סולם ההתפתחות והשליחות שלנו, יש לזכור את החסד והתקווה של התהליך החינוכי, שמציע אלוהים של הרש"ר הירש. לא להתייאש, להמשיך ולהתאמץ כדי לצמצם את הפער בין המצוי והרצוי, להמשיך ולעלות בסולם.
שבת שלום.
אתם מגוחכים!!!