הרב אשרמן משוחח עם מפגיני ימין מול ביתו, צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס
בראיון מיוחד ל-כתבת j14 תיגל נשאי, מסביר הרב אשרמן, מ"שומרי משפט- רבנים למען זכויות אדם", איך "בראשית ברא" קשור לצדק חברתי
כבר חמישה חודשים שאפשר לראות את אנשי ארגון "שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם" לוקחים חלק בכל יוזמה שקמה עם המחאה החברתית – בפינוי מאהלים ובפינוי בתים, תומכים במאבקם של המתמחים ושל עובדי הקבלן, נלחמים למען דיור ציבורי והרשימה עוד ארוכה. אבל בניגוד לרובנו, עבודת הקודש של אותם הרבנים לא התחילה ביולי האחרון, אלא לפני כמעט 25 שנה. והפעילות שלהם ממש לא רק עוסקת בטובתו של העם היהודי, אלא בכל העמים שיושבים כאן בישראל, בין אם זה בדויים, ערבים ומהגרי עבודה.
"עמותת 'שומרי משפט-רבנים למען זכויות האדם' הוקמה בדצמבר 1988 על ידי הרב דוד פורמן ז"ל", מספר הרב אריק אשרמן, אחד מראשי הארגון ואדם שלא מפחד להילחם למען הצדק, גם במחיר של עימותים עם כוחות החוק,"בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, היו הרבה אנשים, לא במיוחד 'פוליטיים' או 'פעילים' או 'שמאלנים', שהרגישו שחצינו קווים אדומים. הרב פורמן כתב אז מכתב לרבנות הראשית ושאל מדוע הממסד הדתי מתרכז אך ורק בשמירת שבת ובכשרות, ולאתגר הזה של הרב פורמן נענו רבנים רבים מזרמים שונים. עד היום אנחנו האגודה הרבנית היחידה בארץ המוקדשת לזכויות האדם, שבה רבנים מזרמים שונם ביהדות, אורתודוקסים ולא אורתודוקסים, מצליחים לעבוד ביחד. באופן עקרוני, אנחנו תמיד מעורבים בסוגיות הקשורות לזכויותיהם של יהודים ולא יהודים, מתוך אמונה שכל אדם נברא בצלם אלוקים (בראשית א: כ"ז) ושעלינו לכבד את הצלם הזה".
באילו נושאים אתם מתעסקים?
"לאורך השנים היינו מעורבים/ות בהרבה מאבקים, אבל עמודי התווך שלנו היום הם:
א. חינוך על יהדות וזכויות האדם במכינות קדם צבאיות ובאוניברסיטאות וכו'.
ב. צדק כלכלי/חברתי. אנחנו בין העמותות שהצליחו להפיל את תוכנית ויסקונסין הישראלית ושנה לפני מחאת הקיץ התחלנו לעבוד בנושא דיור הציבורי.
ג. זכויות האדם של פלסטינים בשטחים הכבושים – אנו פועלים עד היום נגד התופעה של ניצול חוקי התכנון והבנייה, ועוזרים לחקלאים פלסטינים אשר מנסים לעבוד במטעי הזיתים שלהם בקרבה להתנחלויות. ב-2006 זכינו, יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל וחמישה כפרים, בבג"ץ תקדימי, שכתוצאה ממנו הרבה חקלאים יכולים היום להגיע לאדמות שהגישה אליהן נמנעה מהם במשך שנים.
ד. פעילים/ות בנושע הכפרים ה'בלתי מוכרים' של הבדויים בנגב".
מה דעתך על המחאה החברתית שקמה בקיץ?
"המחאה מאוד מרגשת וטמון בו המון פוטנציאל ותקווה. הסיפור המרכזי עבורי הוא הסולידאריות שנוצרה וגבולותיה. ביום הראשון שהקימו מאהל סטודנטים בירושלים, הייתי שם עם פעיל שכונות שחשב שאנחנו חייבים להקים מאהל נפרד, כי הפער בין אנשי הקטמונים ובין הסטודנטים גדול מדי, ולסטודנים אין אינטרס אמיתי למאבק משותף. באותו ערב אמרתי שהמבחן האמיתי יהיה כאשר הממשלה תציע משהו שטוב למעמד הביניים בלבד. ידעתי שמשהו באמת קורה בארץ ביום שראש הממשלה הציע הצעה שנתפרה למעמד הביניים ומנהיגי המחאה אמרו 'לא, אנחנו לא דואגים/ות לעצמינו בלבד'. מאידך, התנועה לא פועלת בקול אחד בקשר לערביי ישראל. קבוצת העבודה על קרקעות של ספיבק-יונה מדברת נגד תוכנית פראוור ובעד הכרה בכפרים ה'בלתי מוכרים' של הבדויים, אבל בצעדת המיליון, כאשר היה אמור להיות דיון בממשלה למחרת, לא הצלחנו לשכנע שיביאו נציג שידבר על הנושא".
יצא שלא פעם נעצרת במהלך הפעילויות שלך. האם אתה מאמין שהמאבק מצריך לפעמים גם לעבור על החוק?
"בסקוואט בפינסקר נעצרתי כיחיד ולא מחמת תפקידי. לא התכוונתי להיעצר, פשוט אף אחד לא היה מוכן להראות צו שמעיד על כך שמפנים אותנו בכוח החוק. במקרים אחרים, עמדתי בפני דחפורים שבאו להרוס בתים, ואפילו עמדתי למשפט על כך. אנחנו חיים/ות (עדיין) בחברה דמוקרטית, ולכן אי ציות חייב להיות האמצעי האחרון, אחרי שנסינו את כל הכלים שיש לנו בדמוקרטיה. אבל, הרב השל היה אומר: 'בחברה דמוקרטיה יש קומץ של אשמים/ות, אבל כלנו אחראים/ות'. אז מגיע רגע מסוים שאין ברירה. ועדיין, חייבים שאי הציות יעשה באופן בלתי אלים ומבלי שיפגע בחפים מפשע".
הרבה טוענים לאחרונה שהדת סותרת את הקיום של צדק חברתי משום שהיא מפלה לרעה אוכלוסיות שלמות בחברה הישראלית. איך אתה עונה להם?
"יש ימים שאני קם בבוקר ואומר 'ג'ון לנון צדק'. אולי באמת העולם היה יותר טוב אילו לא היו דתות ומדינות. אבל אמונה זה לא דבר שמדליקים ומכבים כמו מנורה. יותר מזה, זה לא נכון שהדת מפלה – היהדות היא דת שמבוססת על דיונים בין עמדות שונות. כאשר מישהו אומר 'היהדות אומרת' חייבת להדלק נורה אדומה, כי ביהדות יש דעות הפוכות בתכלית. אבל אם יש דבר אחד המתקרב למשהו שעליו ניתן לומר 'היהדות אומרת' זה ערך האדם. גם אחד האיסורים הגדולים הוא 'לא תוכל להתעלם' (דברים כ"ב:ג) – הרבה מאתנו מתעלמים/ות, אבל הרב השל מלמד שהעוולות שעוברות לאדם הרגיל כמו מוזיקת רקע, מרעישים את האוזניים של הנביא כמו המוזיקה של להקת דיפ פרפל בפול וויליום. הוא לא יכול להתעלם, כי זה בוער בעצמותיו. אז אנחנו לא נביאים, אבל חייב להיות קצת נביא בכל אחד ואחת מאתנו. השאלה החשובה בעולם היהודי היום היא 'מי הוא רעך', ויש עליה מחלוקת בין אלו הרואים את הביטוי הזה תקף רק כלפי קבוצות מסוימות, ובין אלו שמפנימים/ות שכאשר אומרים שהאדם נברא בצלם אלוקים, לא כתוב שזה מתייחס רק ליהודים, או רק לעשירים".
מרבית הציבור הדתי בחר שלא לקחת חלק במאבק, מדוע?
"אין לי תשובה. יש אומרים כי זה מחשש שהכספים לממן את הדרישות שלנו יבואו על חשבון כסף להתנחלויות ומימון למגזר החרדי. יכול להיות שזה מחשדנות כללית. אבל אסור לשכוח שיש קבוצות, כמו 'מעגלי צדק' לדוגמה, שפועלות כבר מספר שנים מתוך הנחה שיש למחנה הדתי הלאומי מה לומר על נושאים שהם לא רק תמיכה בהתנחלויות ובארץ ישראל השלמה".
איך, לפי דעתך, צריך להראות המשך המאבק?
קודם כל, אני תפילה שנמצא את הדרך להרחיב את הסולידאריות המדהימה שנוצרה כדי לכלול כל ישראלי/ת, לרבות ערביי ישראל. דבר שני, יש אתגר כרגע לשמור את המעורבות של ההמונים שעזבו את האוהלים ונמצאים שוב בבית. שלישית, חשוב לתמוך באלו שעדיין במאהלים כי אין להם/ן כל כך לאן ללכת, וזה כולל תמיכה חומרית – כמעט נגמר התקציב לבית המאבק בירושלים (שם משתכנים מפוני המאהלים) והם צריכים תרומות לאוכל, או מתנדבים/ות להסיע את הילדים לגנים ובחזרה. גם חייבים להמשיך את ההפגנות והתסיסה ברחוב, כי זו המנוע של המאבק. עכשיו הזמן שחייבים לתרגם את התמיכה בקרב העם לשינוי מדיניים, לכן חייבים לתרגם מושגים כמו 'צדק חברתי' ו'מדינת רווחה' לדברים קונקרטיים".
מה המדינה האידילית בעיניך?
"אני באמת מאמין שהעולם והמדינה היו נראים אחרת לגמרי אילו היינו מפנימים ומיישמים שני לקחים מהפסוקים הראשונים של ספר בראשית- על המשמעות של האמונה שאדם נברא בצלם אלוקים כבר דברתי, אבל גם חשוב לזכור שאנחנו לא רק בוראים/ות. כאשר אנו רואים/ות את עצמינו כפסגת היקום, אז מדוע שלא נרצח או נהרוס את הטבע כדי להשיג את מטרותינו? הרי אין משהו מעלינו. לכן המובן העמוק של 'בראשית ברא' הוא שבין אם קוראים/ות לזה 'אלוקים' או 'צדק' או 'אמת' או 'אהבה', יש משהו מעלינו שנמצא בעצם החומר שממנו היקום בנוי, ולכן אנחנו לא חופשיים/ות לעשות כל דבר שעולה על דעתנו. אז אני מניח שהמדינה האידיאלית שלי היא מדינה בה אנו מפנימים שאנו מחוייבים למשהו מעלינו ובה כל אזרח/ית מרגיש/ה מחוייב/ת להיות מעורב/ת ומשפיע/ה ומתקן/ת. היא מדינה בה מכבדים/ות את צלם אלוקים בכל אדם באשר הוא/היא על ידי זה ששוב צדקה (צדק) ומשפט הופכות להיות מילים נרדפות"
הראיון התפרסם לראשונה באתר המחאה הראשי
