קול קורא: איך לשמור על זכויות אדם בעת שיגור רקטות מאוכלוסיה אזרחית ברצועה אל תושבי הדרום ›

רקע:

מטחי הרקטות על ישראל נורים על ידי חוליות פונדמנטליסטיות מתוך או בסמוך לריכוזי אוכלוסייה אזרחית ברצועת עזה. כך נוצרת דילמה מוסרית חריפה כשמצד אחד ישנה מוטיווציה צבאית ברורה לתקוף את החוליות בכל מחיר על מנת להגן על תושבי הדרום ומאידך ברור כי תקיפה בלתי מובחנת באזור מגורים תפגע בתושבים רבים בעזה שכלל לא מעורבים בשיגור הרקטות על אזרחים. מעבר להפרה בוטה של זכויות אדם פעולה כזו עלולה גם להגביר את האיבה והמוטיבציה לטרור (ראו למשל "מתכון למלחמת נקם", ב"הארץ").

כארגון זכויות אדם המחויב גם למסורת היהודית, אנו ברבנים למען זכויות האדם מתנגדים עקרונית לפגיעה באזרחים, בין אם הם ישראלים או עזתים, וגם כשהם מתגוררים בסמוך לאתרי שיגור. מאידך תושבי הדרום זכאים אף הם לביטחון וחיים נורמאליים. אנו מודים שאין לנו את כל התשובות המעשיות ואנו שוברים את הראש לחשוב על הדרכים היצירתיות והחכמות ביותר על מנת למזער את המתח שבין צרכי ביטחון לזכויות אדם בהקשר זה ובכלל.

ברור שמלתחילה, עדיף לעשות כל מאמץ למנוע מאתנו להגיע למצב כזה (כגון הפסקת האש בין יוני 2008 עד נובמבר 2008) אבל בזמן אמת נותרת השאלה: איך ניתן להגן על אזרחינו בלי לפגוע בחפים מפשע?  ממקום זה אנו קוראים לפעילים, למומחים בתחומים השונים ולציבור הרחב להציע פתרונות מסוג אחר.

נציין כי הפתרונות שהוצעו עד כה על ידי קובעי מדיניות לא היו מספקים וניתן אף לחשוד כי הם לא עמדו בקנה אחד עם המטרה הטהורה של השבת הבטחון לכלל תושבי האזור. והרי הציבור ברצועה סובל מאבדות, פציעות, טראומות ונזק לרכוש בשל הפגזות צה"ל ולא ניכר שצעדים אלו תרמו לבטחון תושבי הדרום. אנחנו לא יכולים להגיד לציבור בדרום שפשוט אין לנו פתרון טוב יותר לירי הרקטות. בתוך מסגרת מאתגרת זו עלינו לנסות לחשוב על מוצא אחר.

שלחו אלינו רשימות / דעות / טורים ענייניים, מעשיים, מכבדים ומפורטים ליישוב הדילמה ולפתרון הבעייה האנושית. הצעות שלא עולות על 600 מילה (או המלוות בתקציר עד היקף זה) נא להפנות ליריב מוהר, דובר רבנים למען זכויות האדם: dover@rhr.israel.net

ההצעות יפורסמו באתר רבנים למען זכויות האדם וייתכן שגם באתרי חדשות ודעות מובילים, בכפוף להסכמת הכותב\ת וכמובן שבליווי קרדיט.

"המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא" (סנהדרין ד:ה בגרסא המקורית)

המסורת היהודית (כמו החוק הבין-לאומי) מכירה בזכות וגם באחריות להגנה עצמית, (סנהדרין ע"ב). כמובן, שניהם מגבילים את הזכות הזו למינימום הכוח ההכרחי ואוסרים על פגיעה במי שלא נלחם נגדך, אפילו על מנת להציל את חייך. (שם: ע"ד).