הרהורים על זוגיות ועל מידור ›

cc: flickr | By zeevveez  | אדם מאותיות אדמה

הרבה דליה מרקס בודקת את גבולות הפוליגמיה במדרש ומהרהרת על אבהות חדשה, כחלק מקריאה פרשנית חדשה לפרשת "בראשית".

פרשת בראשית היא חגיגה לדרשנים, יש בה אינספור נושאים ועניינים. כל אחד מימי הבריאה מזמן דיונים והעמקה, שני סיפורי בריאת האדם, האכילה מעץ הדעת, הגירוש מגן עדן, סיפור צאצאי אדם וחוה והמעשה הטראגי בקין והבל. מול השפע העצום הזה, אבקש עתה להתמקד בפסוק אחד. פסוק שהוא צדדי לסיפורים הראשיים והאדירים שבפרשתנו. הפסוק עוסק בלמך, בנו של מתושאל, בנו של מחויאל, בנו של עירד, בנו של חנוך, בנו של קין. ידוע לנו על למך מעט מאד, השיר הראשון בתולדות העולם מובא מפיו (בראשית ד, 23). חוץ מאשר המשורר הראשון, למך היה גם הפוליגמיסט הראשון, נאמר עליו: "וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה" (ד, 19). על הפסוק הזה אבקש להתעכב מעט.

איננו יודעים דבר על אותן שתי נשים, מלבד הילדים שילדו, ילדים שהיו בעלי המקצוע הראשונים בעולם: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת-יָבָל  הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל  הוּא הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב: וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה" (ד, 22-20). כלומר, הן ילדו את אבי בעלי הקרקעות והצאן בעולם, את אבי המוזיקה ואת אבי בעלי המלאכה.

פוליגמיה בישראל

ריבוי נשים לא נאסר בתרבות ישראל עד לפני כאלף שנה, עם החרם דרבנו גרשום מאור הגולה שאסר על כך. ואף על פי כן, אנו ממעטים מאד לשמוע על מקרים של פוליגמיה ביהדות הקדומה. בתקופת חז"ל למשל אין שומעים ולו על מקרה אחד של ריבוי נשים. אדרבה, ביקורת מותכת על נוהג זה. ראו למשל את המדרש הבא, הנובע מן הפסוק שציטטנו קודם:

אמר ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין, היה אחד מהן לוקח לו ב' [=שתי] נשים, אחת לפיריה ורבייה, ואחת לתשמיש. זו שלפריה וריביה הייתה יושבת כאלמנה בחייה, ושלתשמיש היה משקה כוס עיקרים שלא תלד והיתה יושבת לפניו כזונה… תדע לך שהירוד [או המרוד או המובחר] שבהן, זה למך, לקח לו ב' [=שתי] נשים, עדה דיעדי מינה [=שקישט אותה], צלה שתהיה יושבת בצילו (בראשית רבה כג, ג).

רבי יהודה בר סימון מתייחס ללמך, שנשא שתי נשים נהג, בהקשר של אנשי דור המבול, כלומר אנשים רעים ומגונים מאד. למך נשא שתי נשים מתוך כוונה מלכתחילה למלא שני צרכים שונים, האחת לקישוט ולנוי ולסיפוקו, זו עדה "דיעדי מינה" והשניה לשם הולדת ילדים, זו צלה "שתהיה יושבת בצילו". רבי יהודה מציג כאן פנטזיה גברית, אישה שתהיה ספונה בביתה, תטפל בילדיו ותדאג להמשך דורותיו ואישה שתהיה זמינה בכל עת להיענות לצרכיו המיניים. כמה נוח, לא עוד האישה העייפה והסחוטה בסוף היום מילדים בוכים ותובעניים, מערימות אינסופיות של כביסה, בישול וניקיונות, שאין לה כוחות ליחסי אישות אלא שתי נשים, כל אחת ותפקידה, כל אחת ויעודה. אבל איזה עולם עצוב הוא זה, עולם של מידור וחלקיות. עולם שבו הנשים אינן זכאיות לבחור את אורח חייהן בעצמן ולהגדיר את רצונן. גורלה של מי מהן שפר? זו שחובקת את ילדיה אבל מנודה מחיי זוגיות משמעותיים, או זו ששוהה עם בן זוגה אבל מנועה מלהיות אם?

מעניין שכתבי היד של המדרש שציטטתי מבראשית רבה שונים מאד כאשר הם מתארים את למך, בחלקם נאמר שהוא "הירוד שבהן" בחלקם "המרוד שבהן" ובחלקם "המובחר שבהן". כלומר יש היסוס לגבי ההערכה של למך ואורח חייו, לא ברור האם הדרשן רוצה להגיד שאפילו הטוב שבבני דור המבול נהג באופן כה כעור או שאורח חייו היה נחות אפילו ביחס לדורותיו. אלה שהעתיקו את המדרש והעבירוהו בכתבי היד, היססו אף הם בעניין הזה.

אבהות חדשה

היכן פוגש אותנו המדרש הזה? אנו חיים בעידן מיוחד וחסר תקדים, נשים מסרבות להיכנע לתפקידים מגדריים מסורתיים ודורשות להגשים את עצמן לא רק בחיי משפחה ואימהות אלא גם בחיים מקצועיים. אבל בתקופתנו אנו רואים גם ויותר ויותר גברים שדורשים שחרור, הם אינם מוכנים להשלים עם משרות תובעניות, המכריחות אותם להיעדר מהבית שעות ארוכות ומונעות מהם אבהות משמעותית וזוגיות אמיתית. גם גברים דורשים איזון בחייהם. אנחנו מסרבים למידור, לא רק למידור נוסח בני דור המבול, אלא למידור בין המינים שאפיין את כל הדורות שאנחנו יכולים להשקיף עליהם. כולנו יודעים עד כמה מאתגר אורח החיים הזה, שבו אנחנו רוצים גם לחיות חיי משפחה משמעותיים וגם להגשים את עצמנו מבחינה מקצועית וכמובן גם להשאיר מעט פנאי לפעילות חברתית, לתחביבים ולמנוחה.

אולי בעת הזאת עלינו לחזור ולהיזכר בסיפור הראשון של בריאת האדם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (א, 27). גם הזכר וגם הנקבה הם ברואיו של האל, שניהם נבראו בצלמו. מי שאינו מגשים את הפוטנציאל הגלום בו ממעט את הדמות ואת צלם אלהים בעולם. מי שמשתדלים (בעולם מורכב ולא תמיד תומך) לממש את יכולותיהם ולהביא טוב לעולם בכל דרך שתמצא ידם, מגדילים ומאדירים את צלם אלהים בעולם. הדברים האלה נכונים לכל עת והם מתאימים במיוחד לשבוע הזה שבו חזר גלעד שליט לחיק ביתו ומשפחתו.

שבת בראשית היא הזדמנות מצוינת לרפלקציה ולהתחייבות להמשיך ולהתחיל מבראשית, לא לשבור ולהרוס אלא לבנות ובזהירות. אסיים במילותיו של אברהם שלונסקי בשירו "מול ארון הספרים":

אנחנו העזנו להתחיל מבראשית,

כי באנו הלום להמשיך את הדרך.

שבת שלום