הרהורי סוכות | מדינה ישראל נגד הכפר דקייקה | מערכת החשמל במנזל בסכנה ›

מהו האסיף הרוחני שלנו השנה? מה טוב בנו, ובחברה הישראלית? מה הספקנו להשלים ולהשיג ?

יריב מוהר, הדובר שלנו, מספר לי שהוא גדל על הסדרה האמריקאית משנות השבעים–שמונים שנקראת "הימים הטובים" (Happy Days). אתם בטח זוכרים שהדמות הסופר גזעית "פונזי" לא יכלה מעולם לומר: "טעיתי". המילים הללו נתקעו בגרון של פונזי. יש בינינו גם כאלו שיתקשו להודות בטעויות שלנו כיחידים או כאומה. גם אם אנו יודעים בלבנו שמשהו לא טוב בצורה רצינית, לעולם לא נכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ בציבור. אולי היה לנו קשה, או ממש בלתי אפשרי להמשיך מעבר לשורות הראשונות של הווידוי של שומרי משפט ליום כיפור.

לאחרים מאיתנו יש אתגר הפוך. כל אמירה טובה עלינו (כיחידים או כאומה) נתקעת להם בגרון ולא יוצאת החוצה. אמש ישבתי בוועדה של מאהל "גן העיר" לתכנון לחג סוכות. בחמישה עשר באוקטובר יהיו צעדים ברחבי העולם בנושא צדק חברתי, (בשבת, שפירושו שאנו ב"שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" לא נוכל להצטרף). בהמשך השבוע "עולי רגל" לכבוד סוכות הדורשים צדק בירושלים יגיעו ברגל תרתי משמע מכל רחבי ישראל, כפי שפעם היתה העליה לרגל בסוכות למקדש, בבקשם את ה' ואת מים ותנאי הקיום לשנה.

בעודנו חושבים על הפעילויות שאנו יכולים לתכנן בירושלים, ברור היה לנו הקשר הטבעי בין סוכות לבין מצבם של אלה שאין להם פתרון דיור ראוי. לא יכולנו לשכוח את אלו שנותרו במאהלי הקיץ גם אחרי שרוב המפגינים הלכו הביתה. סוכות הוא גם חג האסיף, החג בו אנו חוגגים את סיום האסיף החקלאי. כפי שאז האיכר האמיד והמרוצה, יחסית, בסיום האסיף, היה צריך לשבת בסוכה רעועה. ישיבתו בחוץ הזכירה לו את שבריריות החיים ותלותו בחסות ה'. וכך אלו החיים היום בנוחות ובשובע צריכים לזכור את שבריריות החיים שלהם. בעוד אנו נהנים מה"מחנאות" בשבוע סוכות, או בילוי הקיץ במאהלי המחאה, עלינו להיזכר בקרבנות הריסת בתי הפלסטינים (למשל הגירוש הצפוי בדקייקה), וגם את אותם אזרחים שרשת הביטחון של מדינת רווחה הישראלית אכזבה. לא כל כך כיף לחיות בסוכה או באוהל כל השנה.

יחד עם זאת, בפגישת תכנון זו הצעתי שנחשוב על האסיף הרוחני שלנו. מהם הדברים בהם אנו גאים? מה השגנו השנה? הנוכל לקשט את הסוכה שלנו בכמה מהצלחותינו? זאת לא הפעם הראשונה שאני כותב את רעיונות אלו, אך השנה אני רוצה לנסות משהו חדש. כפי שאנו ב"שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" מפרסמים את וידוי יום כיפור מדי שנה, אני רוצה להתחיל רשימת אסיף הגאווה לישראלים.

אם טרם קראתם את הוידוי של השנה, אנא, קיראו אותו תחילה. יום כיפור עבר, אך להתחיל ישירות בגאווה בלי להקדים בכנות מוחלטת וכואבת על איפה טעינו, זה כמו לקבל שכר בלי לעבוד עבורו, או לקבל פרס שלא מגיע לנו. לכמה אין בעיה עם זה, אך יש שימצאו בדיאלוג זה צעד לא מספק.

במצב אידיאלי, האסיף שלנו מסייע לנו בבניית הוידוי. האסיף נותן לנו את הכלים להתמודדות עם מה שאנו גאים בו פחות, ומזכיר לנו מה אפשרי.

אז הנה התחלת הרשימה. אשמח לשמוע מכם הצעות לתוספות (ואתם מוזמנים להוסיף גם לרשימת הווידוי):

1. מחאת האוהלים של הקיץ – בפרפראזה על דברי המשורר שאול טשרניחובסקי, הוכחנו הקיץ שנשמותינו לא נמכרו עדיין לעגל הזהב המבזה כי עוד נפשינו צדק שואפת, לא מכרנוה לעגל פז . אנו עדיין שואפים לטוב יותר, ומאמינים בישראל צודקת יותר. בשיא הקיץ הראו סקרים ש-91 אחוזים מהישראלים תמכו במחאה. מנהיגי העתיד של תנועות ועמותות הפועלים ביחד למען צדק חברתי בעשורים הבאים נולדו מחדש (ולא רק אלו שנראו במהלך הקיץ). המחאה השיקה יוזמות רבות וועדות, לתרגום השאיפה לצדק לכדי מדיניות בפועל.
2. ניצחון בחלוקת רווחי הגז – תנועה עממית נוספת הסתיימה בהחלטת הממשלה להעלות את באופן דרסטי את אחוזי רווחי המדינה מעתודות הגז הטבעי לעומת בארץ הרווחים של החברות הזרות, ויש אפילו אפשרות של יישום מה שקרה בנורווגיה: שהרווחים ממשאבי הטבע הללו הוקדשו לצרכים חברתיים.
3. אדמות הושבו לפלסטינים בדרום הר חברון – עקירת הכרם של המתנחל משה דויטש, מהאדמה של משפחת חושיה. סיום ההשתלטות שלו והשבת עמק טוואמין למשפחת מור לאחר למעלה מעשור, מראים כי, גם כאשר הכיבוש נמשך, יש במערכת אנשים עם מצפון. עם המסירות של אנשי המחלקה המשפטית בשטחים שלנו, אנו יכולים להשיג קורטוב של צדק.
4. העיתונות החופשית בישראל – אני תמיד נפעם מהעובדה שהמחוייבות של ישראל לעיתונות חופשית מאפשרת לעיתונאים מכל העולם לדווח על כל העוולות והטעויות שלנו. בעיתונות הממוסדת ניתן למצוא מגוון רחב של דעות, יותר מזה שעליו גדלתי בארצות הברית. עמיתי ואני יכולים באופן קבוע לכתוב טורי דעה, המבטאים בדיוק את מה שבדעתנו.
5. שיח ציבורי חופשי – מרבית הציבור בישראל מאמין בחשיבות של השמעת מרחב של דעות במרחב הציבורי. מחנכים ימניים מזמינים אותנו ללמד במוסדותיהם, יש לנו הזמנות לסיורים לצבא ועוד.
6. מתנדבים במסיק – עונת מסיק הזיתים החלה. בכל שנה, מאז 2002, מאות מתנדבים מנדבים את גופם בכדי להגן על פלסטינים מפני אלימות המתנחלים. (רק אחוז זעום מהמתנחלים אלימים, אך פעילות אחוז זעום זה ניכרת). המגזר השלישי בישראל הוא מהמפותחים ביותר בעולם. החדשות הטובות הן, שמאז ניצחוננו העליון בבג"ץ בשנת 2006, הצבא מטפל באזורים עם פוטנציאל האלימות הגבוהה. המתנדבים שמים את עצמם בתוך מרחב של סכנה (ראו למשל את ההתקפה בענתות על פעילי תעאיוש, סולידריות שייח' ג'ארח ואנרכיסטים נגד הגדר).
7. יוזמות חקיקה אנטי דמוקרטיות רבות נגדעו, נתקעו או רוקנו מתוכן – אך כמה מהן עברו ורבות עדיין מחכות לאישור. במקרים רבים התנהלה חשיבה שקולה בהנהגה הפוליטית. חשיבה זאת פעלה מאחורי הקלעים של הבמה הדמגוגית. מאמצים אלה לשימור הדמוקרטיה הישראלית הסתייעו במאמצים מיהדות העולם.
8. יש לנו ארץ יפה – התודעה הירוקה, הסביבתית וחברתית הולכת ומרחיבה את מעגליה.
9. נוער – יש לנו נוער נהדר. אני רואה זאת באידאליזם שבתנועות הנוער ובתמיכה שלהם בפעילות החברתית. לפי  המדרש המוכר, שבעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקב"ה: "הביאו לי עברים טובים שתשמרוה". בני ישראל הוציאו את אבותינו והקב"ה לא קיבל. כמו כן, הוציאו את הנביאים, ולא הסכים. בסוף הוציאו את ילדינו שילמדו תורה במשך הדורות (ובמדרש מודרני, יש אומרים שזה כולל את הילד בתוכנו). ואז "אמר הקב"ה ברוך הוא: הא ודאי ערבים טובים. על ידיהם אתננה לכם…" (מדרש שיר השירים רבה א).  אם נשכיל לתת להם השראה וללמד תורה ודריה ונתיב"ותיה: כדוגמת "ושננתם לבניך ודברת בם" (ספר דברים ו' ובסידור), אזי ביחד נגשים את התורה ואת דרכה.
10. יצירתיות ישראלית – פרס הנובל שניתן זה עתה לכימאי פרופ' דן שכטמן הוא תזכורת אחת ליצירתיות, המקוריות והיכולת הישראלית לחשוב "מחוץ לקופסה".
11. שלום – הסקרים מראים כי רוב מכריע מהעם עדיין רוצה שלום. העם מוכן לוותר רבות בתמורה, גם אם ישנו פער בינינו לבין הפלסטינים לגבי מה הכרחי לצורך קירוב השלום.
12. זכויות אדם אוניברסליות – הסקרים מראים כי רוב מכריע העם עדיין תומך, תאורטית, בזכויות האדם האוניברסליות. גם אם מעשית, לא תמיד תומכים בזכויות האדם באופן התואם את דעתנו בנושא, קיימת השאיפה לקיום כעם מוסרי.
13. הבנה בין דתית – רוב רובו של העם רוצה הבנה בין דתית וקירוב לבבות. היינו עדים השנה לגינוי מקיף של שריפת מסגדים (למשל ביתמא או בקוסרה), גינוי מימין ומשמאל במפה הפוליטית. ישנן יוזמות בין דתיות רבות, שבהן הדת היא גשר ולא חומה.
14. למידת תורה – ישנה שאיפה גדולה של חילונים ודתיים ללמוד תורה, להבין טוב יותר את המסורת היהודית, ולהחילן על סוגיות מוסריות בימינו.

את מגבלות הזמן וה"דדליינים" שלי עברתי ממזמן. אני בטוח שבפזיזות לא הגעתי אפילו קרוב לאסיף הרוחני המלאה שלנו. אנא סלחו לי על כל שלא כללתי. כיתבו כך שנוכל להוסיף זאת לאתר שלנו.

אלוקנו ואלוקי קדמונינו, יהי רצון מלפניך שנשתמש במתנות שקיבלנו ממך כך שבשנה הבאה, רשימת הוידוי תהה קצרה מהשנה, ורשימת האסיף שלנו ארוכה יותר.

חג שמח

אריק.

השבוע שיהיה

אושפיזין – ממאהל לסוכה שלך