איגרת לשנה החדשה

cc: flickr | By J14 Israel

פרשת ערב ראש השנה: השבוע שהיה, השבוע שיהיה והרהורי תורה

איגרת לשנה החדשה | הרב אריק אשרמן

"חטאנו לפניך

רחם עלינו"

"עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו"

כמה פעמים במשך השנה, ובמיוחד בימים הנוראים, אנחנו מתחננים לרחמי ה'. שתי השורות הידועות ביותר לעיל הן רק שתי דוגמאות לדרך בה אנו נתחנן לרחמי ה', ונבקש מאלוקים להתייחס אלינו ברחמים. ביום כיפור נתפלל שאלוקים, כאשר ישפוט אותנו בישיבה של מעלה, יעבור מכיסא הדין וישב על כסא הרחמים… כאשר נקרא את ספר יונה ביום כיפור אחה"צ נלמד שרחמי אלוקים הם עבור כל בני האדם.

אבל, היזכרו שיונה כעס על אלוקים שנהג ברחמים כלפי לא יהודים. לגבי רבים/ות, רחמי אלוקים מוגבלים, או צריכים להיות מוגבלים, רק לעם היהודי.

לפני כמה חודשים אחד המתנחלים ביקש להיפגש איתי, בכדי שנמשוך את העתירה שהגשנו לבג"צ בעניין החזרת 2,500 דונם אדמה לבעליהם החוקיים. בפגישה הוא התוודה עד כמה הוא מעריץ את עבודתנו בנושא הצדק החברתי הישראלי. הוא אף הוסיף שהיה מתנדב אצלנו אילו היה לו זמן פנוי. מהצד האחר, הוא פשוט לא הבין מדוע אנחנו לא מסתפקים/ות רק בזה (עבודה פנים ישראלית) וזונחים/ות את עבודתנו למען הפלסטינים/יות. אני חושב שהוא הבין שאין אפשרות בה נוכל לפעול עבור צדק חברתי ליהודים/יות, מבלי לפעול גם עבור לא יהודים/יות שחולקים איתנו את מדינת ישראל (כמו הפליטים, מהגרי העבודה, הערבים ועוד).

גבולות הסולידריות החברתית

מבחן הסיפור האמיתי של תנועת המחאה המופלאה למען צדק חברתי עדיין צריך להיכתב לאור שאלת הרחבת הסולידריות החברתית. צריך לשאול את מי הסולידריות הזאת כוללת והיכן מיקמה את גבולותיה. אפילו לפני מחאת הקיץ הזה, הייתי נרגש, כמעט עד דמעות, כאשר בפגישה עם דיירי/ות הדיור הציבורי הגיעו גם דתיים/יות וגם חילוניים/יות, יהודים/יות וערבים/יות וכמו כן אשכנזים/יות ומזרחים/יות מכל רחבי הארץ – כולם/ן מצאו שהם סבלו מאותו דיכוי חברתי וכלכלי.

כאשר התלוויתי בפעם הראשונה לפעיל משכונות מוחלשות למאהל שהוקם על ידי סטודנטים/יות, הוא עזב בהרגשה שהוא לא רצוי. ואז הוחלט להקים מאהל נפרד. באותו ערב אמרתי לסטודנטים/יות שהמחויבות שכמה מהם/ן מבטאים/ות בנושא הצרכים של אזרחים/יות בעלי ההכנסה הנמוכה תעמוד למבחן. מבחן זה יתרחש כאשר הממשלה תתן להם הצעה של "הפרד ומשול" שתשאיר את האחרים/ות מאחור.

מספר שבועות לאחר מכן הדבר התרחש. והסטודנטים התנגדו להצעה שנענתה רק לצרכים מוגבלים ולא לאלו של אוכלוסיות אחרות. ואז ידעתי שמשהו דרמטי ומיוחד קורה בארץ. היה לי די ברור שתנועת המחאה תיקרע לגזרים אם היא תתייחס גם לנושא הפלסטיני. לכן היא דברה בקולות שונים כלפי היחס הרצוי לערביי ישראל. ועדת ספיבק-יונה הציעה שהכפרים הבדואים "הבלתי מוכרים" בנגב, יקבלו הכרה על ידי המדינה. ואולי כך יהיה אפשר להתייחס אליהם כאל אזרחים שווים ומוערכים. ערב לפני ההחלטה על גירוש עשרות אלפי בדואים מביתם (דיון ביישום ועדת פראוור) התקיימה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות ישראל. הצלחנו לשכנע כמה מהדוברים/ות בהפגנה להזכיר את הנושא, אך המארגנים/ות סרבו לאפשר להם מעל הבמה.

האם ישנם גבולות לרחמי אלוקים? האם ישנם גבולות לסולידאריות החברתית שלנו?

האמונה ברחמי אלוקים היא זו שמחזקת אותי. במשך שנים רבות חשבתי על ההבדל הגדול בין מה שאני דימיתי שאלוקים יעשה "ביום ההוא", כאשר אלוקים יקים את שלטון האל עלי אדמות. בזמן שאני מדמיין עידן של שלום ויחס הוגן בין כל בני/בנות האדם, יש אלו המדמיינים/ות שילטון בו העם היהודי שולט בכח בעמים אחרים. יום אחד בזמן התפילה כשהתפללנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", זה הכה בי כמו ברק. המהות של הקמת שלטון אלוקים בעולמנו היא ליצור עולם שמנוהל ברחמים. זה עולם בו, במילות תפילת החגים "תעביר ממשלת זדון מן הארץ".

זה צריך להרגיע אותי.

האם באמת?

למה אני מתכוון, ולמה המסורת שלנו מתכוונת כאשר אנחנו מדברים על רחמים ומכנים את אלוקים הרחמן? אנחנו יכולים/ות לראות בתפיסה הזאת מה שאנחנו רוצים/ות. אני זוכר את המורה שלי לתנ"ך בבית הספר לרבנות, הד"ר דוד ספרלינג. ספרלינג אהב להצביע על כך שכשרבים/ות רוצים/ות לקשר בין רחמים ורחם כדי להסביר שרחמים זו תכונה נשית, אימהית, בעוד שהרחם בתנ"ך הוא מקום חשוך ומאיים.

האם אני מבין את מה שאני רוצה להבין בתפיסת הרחמים?

לפי הרבנים, השם אלוקים מייצג את תכונת הדין של אלוקים בשעה שהשם –"ה'" מיצג את תכונת הרחמים. שתי התכונות הכרחיות, ובאופן אידיאלי משלימות אחת את השניה. רבים/ות מכם/ן ת/יזכרו את העדות שלי בעשרת ימי תשובה, כשעמדתי על דוכן העדים כשנשפטתי על כך שנעמדתי לפני בולדוזר שבא להרוס בתים פלסטינים, והעדתי שלא ניתן ביום כיפור לבקש מאלוקים בישיבה של מעלה שיעבור מכסא הדין וישפוט אותנו כאשר הוא יושב על כסא הרחמים, אם בישיבות של מטה, בהן אנחנו אחראים/ות גם על הדין וגם על הרחמים, אנחנו לא עושים/ות אותו הדבר.

בכל אופן, הרבנים מפרשים שהעובדה שבספר "שמות" אלוהים מידע את משה בפעם הראשונה את שמו ה', הוא מתכוון שיציאת מצרים, כולל את המכות וטביעת המצרים בים, זה ביטוי לרחמיו. כמובן, הפעולה הרחומה של שחרור בני ישראל מעבדות חייבה שיפוט איום ונורא של המצרים.

פירושה הקשה הזה של רחמים איננו ייחודי ליהדות. באחת מטיסותיי לחו"ל ישבתי ליד אדם נחמד מאוד, חבר בכנסיה בפטיסטית (הכוללת מאמינים אדוקים). הוא רצה לדעת איך אני מבין את פסוקי התנ"ך אשר המסורת שלו רואה כנבואה שישו היה בן האלוקים, ומה אני חושב על ישו עצמו. בתחילה נתתי לו תשובות רבות סטנדרטיות מהתאולוגיה היהודית. אחר כך הוספתי את דעתי הפרטית, שאם ישו לא היה נעשה המוקד של דת חדשה הוא יכול היה להיות מצוטט כאחד הרבנים של התלמוד, הייתי חייב לומר לו את האמת שלי בצורה המכובדת ביותר שיכולתי, כדי לא להעליב אותו, או לקרוא תיגר על אמונתו. אמרתי לו בפשטות שאינני יכול להבין איך דמות המטיפה לאהבה, יכלה לאמר שרק משום שאדם לא מאמין/ה שישו הבן של אלוקים (באופן שונה מזה שכולנו בני/ות אלוקים) – דינו/ה לגיהנום.

אנחנו יכולים/ות לחלוק את אמונתנו עם אחרים/ות וללמוד על האמונה של אחרים/ות, אך אני מקווה שאיננו כל כך שחצנים/יות שנחשוב שאנחנו יכולים/ות, או שאפילו רצוי, לנסות לשנות אמונה של בני אדם. אבל, לעתים קרובות זה גוזר עלינו להישאר נפרדים/ות זו מזה בשני צדדי המתרס.

רחמי אלוקים לאנושות כולה

באם זה בא מהמסורת היהודית שלי או מאמונה של אחרים/ות, אינני יכול להאמין, ואולי אני לא רוצה להאמין, שרחמי אלוקים יכולים להיות עבור סכום פחות מאשר כל האנושות. רבים/ות ירחיקו לכת יותר ממני. ישנם רבנים המקבלים את זכויות היתר היהודיות (Jewish privilege) והדיבור על עליונות יהודית (Jewish exceptionalism) כזכויות שקופות וטבעיות שאין עליהן ערעור. אך אני מאמין שניתן לחגוג את הייחודי ביהדות ואת המיוחד בעמים אחרים. אסור לחשוב שאנו פורצים את גבולות המוסר כשאנו אומרים כי אלוקים דואגים לאחרים/ות.

סיפרתי בעבר על מפגש הגישור ביני לבין "נשים בירוק" וקבוצה כהניסטים לאחר שנאמרו מצדם (כלפיי) דברי דיבה. כאשר סיימנו ישיבה, השופט איחל לכולנו שנה טובה. הנהנו בהסכמה ונציג תנועת נשים בירוק הוסיף: "ולכל עם ישראל". הוספתי אחריו "ולכל העולם". הנציג של נשים בירוק אמר שהלכתי רחוק מדי. לפני מספר שנים היה ויכוח בינינו ובין רבנים בולטים שטענו שצה"ל דואג יתר על המדיה לחיי אזרחים פלסטינים (בזמן שהחיילים שלנו רודפים אחרי מחבלים). לטענתם, זה היה לא מוסרי ולא יהודי. ויכוח דומה עלה שוב בזמן המלחמה בעזה.

היכן זה משאיר אותנו? האם אנחנו פשוט חייבים/ות להסתפק בכך שיש לנו את ספר יונה וגם את האמירה שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. במדרש "שיר השירים" רבא אומר שאלוקים ביקש מהמלאכים להפסיק לחגוג בשעה שבני אלוקים המצרים טובעים בים ("מעשי ידי טובעים בים, ואתם שרים הלל?").

התמודדות עם מדרון חלקלק

אנחנו חייבים לקבל שיש כאלו המאמינים/ות שהייחודיות היהודית והפריבילגיה הם ערכים מוסריים חיוביים. לקבוצה של מאמינים אלו יש מקורות, כמו למשל במטבע התפילה של הימים הנוראים. ישנה סכנה של גלישה אל מדרון חלקלק הכרוך באמונה, שמרשה גם את חגיגת הייחודיות של עמים אחרים וגם דוחה את זכות היתר היהודית ו/או ישראלית.

הקריאה בתורה ביום הראשון של ראש השנה מתמודדת עם המדרון החלקלק הזה. אלוקים בוחר את יצחק על פני ישמעאל, אך דואג לטובתו של ישמעאל ולשושלת שלו. אלוקים תומך בגירוש של הגר וישמעאל, אבל מציל אותם אחר כך. המדרש מספר לנו שמלאכי השרת צפו את הסכסוך העתידי בין צאצאי יצחק וצאצאי ישמעאל ובקשו מאלוקים לתת לישמעאל למות במדבר. אלוקים, ביודעו שאין עתיד שהוא בלתי נמנע ושסטנדרט אחיד של צדק חייב להיות מיושם על כל בני/ות האדם, סרב לתת לילד התמים למות ("באשר הוא שם"). ברור שאיזון כזה לא מספק את אף אחד/ת: לא את הדוגלים באוניברסאליות, ולא את אלו הדוגלים בזכות יתר יהודית.

אינני אוהב לסיים את הרהורי עם כל כך הרבה סימני שאלה, אך אינני בטוח שיש לי ברירה. על כן אעיר שספר יונה הוא הקריאה המקראית האחרונה בחגי תשרי. לרחמים האוניברסאלים יש את המילה האחרונה. יונה ננזף משום שהתנגד לדאגת אלוקים לכל יצוריו.

והמילים האחרונות בתפילת יום הכיפורים שלנו יהיו:

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. "

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד."

"ה' הוא האלוקים".

מי ייתן ותהיה לנו הראיה הרוחנית הפנימית להבין שה' הוא האחד המאחד את כולנו.

ברכות לשנה טובה ומתוקה, בה הרחמים האוניברסאליים שבלבנו יכוונו את השאיפה שלנו לצדק אוניברסאלי,

הרב אריק אשרמן

רוקדים ברחובות תל אביב, 30.08.11. חגיגה של התחדשות. צילום: קרן מנור / activestills.org

השבוע שיהיה

דרושים – למרכז הזכויות בחדרה המסייע למקבלי ודורשי קצבאות דרוש/ה סטודנט/ית לתפקיד מאתגר ומעניין, שעבורו תנתן מלגה שנתית בסך 7300 ש"ח. להמשך »

הכפרים הלא מוכרים נגד דו"ח פראוור – הפגנה שבועית למען הכפרים הבלתי מוכרים בצומת להבים בשעה 16:30 כל יום א'. התקשרו לאלדד לפרטים נוספים: 0544799287.

מסיק – הצטרפו אלינו למסיק ביום ראשון, ד' בתשרי, ה-2.10 עם פתיחת עונת 2011 של מסיק הזיתים בשטחים הכבושים.

השבוע שהיה

הרב קובי וייס על המאהלים – במאמר שהופיע היום בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" מככבים אמנון צור ומוריס אוחנה מהמאהלים של אין ברירה ירושלים ושל בית שאן. פעילים ומאהלים שזוכים לתמיכה חשובה של הארגון. בזכות פעילות הארגון בית שאן על המפה ובגדול (ולא בפעם הראשונה).

צדק חברתי

פריפריה בעד העסקה הוגנת – פורום מאהלי פריפריה החליט להצטרף ולתמוך בקמפיין "תעסוקה הוגנת היא צדק חברתי". להמשך »

יום הולדת למין האנושי – בראש השנה נדרש האדם להתבונן על עצמו ועל חלקו בתפקיד ניהול העולם, ההתעוררות החברתית של הקיץ האחרון נותנת תקווה לציווי הזה. ברכת שנה טובה. להמשך »

קונגרס חברתי ביפו – פתחנו דוכן בקונגרס החברתי ביפו והעלינו את נושא התסוקה ההוגנת כצדק חברתי ואת זכויות דיירי הדיור הציבורי.

קורת גג לכל – ההפגנה מול ביתו של שר השיכון אטיאס (מפלגת ש"ס) בירושלים זכתה לסיקור תקשורתי רחב והנה חלק מהלינקים שאספנו. האוהלים אולי בדרך החוצה כסמל של מאבק הישן, אבל ההפגנות עדיין בשיאן.

שומרי משפט בתקשורת