חוקי חַמוּרָבִּי הינו קודקס החוקים הנרחב ביותר בין חוקי המזרח הקדמון, 282 חוקים החרוטים על אסטלה מאבן מהמאה השמונה עשרה לפני הספירה.
הרב דובי חיון מוצא חיבור הדוק בין שנים עשר ארורי פרשת "כי תבוא" לבין עשרת הדיברות. הגבול אותו מייצרת פרשת השבוע הינו חברתי-כלכלי, פסיכולוגי ויש לו משמעויות רבות לימינו.
הימים ימי חודש אלול, ימי הסליחות וחשבון הנפש. לא לשווא אנו קוראים את פרשת "כי תבוא" לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, שעליו נאמר שאינו מכפר על עברות שבין אדם לחברו עד שיבקש ממנו סליחה. בפרשה יש רצף של אזהרות (קללות) העוסקות בנורמות פסולות המצויות בתחומים מגוונים בסדר החברתי, הן ברמה החברתית והן ברמה האישית. שנים עשר ארורי פרשת "כי תבוא" מזכירים במובנים רבים את עשרת הדיברות שכמה שבועות קודם לכן הוזכרו לנו בפרשת "ואתחנן". גם הפתיחה של "ארור עובד עבודה זרה" עומד מול "לא יהיה לך אלוהים אחרים ולא תעשה פסל ומסכה." יחד עם זאת כל עשרת הארורים הנוספים הינם נורמות לקדושת ושמירת ערכי המשפחה וכלה בנורמות הקשורות לקהילה הסובבת אותו.
עשרת הארורים
מעניינת הפתיחה במילה "ארור" במקום במילת שלילה כפי שיש בעשרת הדיברות. המילה "ארור" מעלה בנו את עונשו של הנחש בפרשת בראשית: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ." וכן את האמירה לקין בעקבות רצח הבל: "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ." וכן בפרשת "נח" לאחר חטאו של חם: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו." השימוש במילה ארור מהשור א.ר.ר – קללה, הינו חמור יותר ומביא מראש את "שכרו", עונשו, של העבריין. והייתי אף אומר נותן משקל גדול יותר למעין מעמד סיני זה. מכאן נשאל השאלה מדוע יש דגשים מסוימים ואחרים שמופיעים בעשרת הדיברות אינן מופיעים כאן. אין כאן ארור גונב ואין כאן ארור רוצח. יש כאן חמישה איזכורים של חשיבות שמירת קדושת המשפחה שכן ללא קדושה זו. ללא שמירה על ערכי המשפחה החברה תתפרק וההיסטוריה הוכיחה זאת.
מֵעֵבֶר לגבול
מקבץ הארורים כולל גם ארור אחד בלבד העוסק בסוגיית הרכוש והקניין: "ארור מסיג גבול רעהו". מדוע נבחרה דווקא נורמה זו להגנה על קניינו של האדם ולא נורמות אחרות כמו לא תגנוב או לא תגזול? מבחינת המאפיין של ה"סתר" – אזי אין כל נפקות בין איסור הגניבה לבין איסור ההסגה. עיון מקיף בספרות חז"ל מגלה שבמהלך הדורות היא הרחיבה איסור זה למחוזות מרתקים, קרובים ורחוקים. חז"ל עיצבו את איסור הסגת הגבול מתוך פרספקטיבה רחבה ואחראית, והפכוהו לנורמה יסודית בסדר החברתי, "המצדיקה" את היכללותו ברשימה ה"נבחרת" של הארורים. המדובר אפוא בנורמה מרכזית החורגת מהתכנים הצרים, יחסית, של איסורי הגניבה והגזילה. מה יש בנורמה זו שבמרוצת השנים התפתחה ל"נורמת על" שתכולתה ותחולתה כה רחבות? היא שולחת את זרועותיה לתחומים רבים ומגוונים החל ממארג הנורמות המוסריות כמו "עני המהפך בחררה" (קידושין, נט, ע"א), וכלה בדרישות שונות הקשורות לכבוד האדם כמו למשל בתחום זכויות היוצרים (ספר חסידים, סי' תקפו). נורמה זו קיבלה פרשנות שונה במהלך התפתחותה כבאה לחזק את ההכרה בגבולות האחר ובגבולות האני. מבחינה לשונית גרידא היא עוסקת בגבולות הקרקעיים של חלקת השדה, אולם בדרך התפתחותה של ההלכה, היא ראתה ביסודותיו העובדתיים של האיסור ביטוי קזואיסטי, בבחינת "דיבר הכתוב בהווה", המבקש לשמר את ההבחנה בין האחר לבין האני בתחום הכלכלי בכל הנוגע לנכס הכלכלי המרכזי באותם ימים והוא הקרקע. אולם עם שינויי העיתים והמציאות הכלכלית והחברתית, ההלכה הכלילה בה תכנים נוספים שנועדו לחזק ולהעצים את ההכרה בזכויותיו של האחר.
שומר גבולות רעהו
במציאות הכלכלית והחברתית של ימינו, שבה יש חשיבות מכרעת להכרה במורכבות הרבה בניהולו של הסדר החברתי בחברה מגוונת ושסועה, אך חפצת חיים, אזי לאיסור הסגת הגבול יש השלכות מהותיות בתחומים נוספים ומגוונים. לכך יש להוסיף את מרכזיותו של ההון האנושי במשטר החברתי – כלכלי שבמובנים רבים יש לו חשיבות רבה יותר מהנכסים האחרים כמו מקרקעין. איסור הסגת הגבול פירושו שאל לנו לפלוש למרחבו של האחר ושומה עלינו ל"הצטמצם" בגבולותינו שלנו. כל הכרה בגבולות האחר כוללת במהותה גם הכרה בגבולותיי. תפיסה זו, מעצם טבעה, אינה כלואה רק בדלת אמותיו של הקניין במובנו הפורמאלי-משפטי אלא נוגעת בכל הוויתו של הזולת הכוללת גם את כבודו וחירותו של האחר, במובן הרחב ביותר. גם לכבוד או לחירות יש גבולות, שחשיבותם, בדרך כלל, אינה נופלת מגבולות המקרקעין. מי שמצמצם את מרחב כבודו או חירותו של זולתו ובכך מגדיל את מרחבו שלו, הריהו כמי שמסיג את גבול חלקתו רעהו. כוחם של דברים אלה יפה לא רק על יחידי החברה אלא גם על החברה בכללותה ועל מוסדותיה. פגיעתו של השלטון בכבודנו, בחירותנו או בקניינינו מצויה אף בבסיס התשתית העיונית של איסור הסגת הגבול. מקללת מסיג גבול רעהו עולה ברכתו של שומר גבולות רעהו. קללת המסיג וברכת השומר מחילות ומכילות את החברה בכללותה ואת יחידיה. נדרשים אנו להתברך בסילוק קללת הסגת הגבול מכל אורחות חיינו, ועל כך נאמר: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור".
שבת שלום.
