אנו ברבנים למען זכויות האדם רואים באישור המלצות ועדת פראוור כהמשך למדיניות המדלגת מעל ראשי האזרחים והקהילות בישראל, ובפרט כשזה נוגע לקבוצות מיעוט.
דוח פראוור הוא בשורה מסוכנת לכלל תושבי הנגב; הוא מציע ניסוי של העברת אוכלוסיית הבדואים, החקלאית ברובה, לעיירות עירוניות המנותקות מאפשרויות פרנסה. בכל העולם דחיקת אוכלוסיות מוחלשות לחיים של אבטלה כרונית ועוני קיצוני מובילה לבעיות חברתיות קשות, והבדואים אינם יוצאי דופן. הממשלה בעצם מתכננת עיירות שסביר כי יהפכו למשכנות "סלאמס" ברמה שטרם הכרנו בישראל. את המחיר, למרבה הצער, ישלמו כלל תושבי הנגב, יהודים וערבים.
המקורות היהודיים מלמדים אותנו כי הדרגה הגבוהה ביותר בצדקה היא לחזק את ידי החלש עד שלא יצטרך לבריות "ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך"(רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז) אנו קובעים בצער כי אימוץ המלצות ועדת פראוור יגרום להפך הגמור.
