תג מחיר – שריפת המסגד בקוסרה
הרב גיל נתיב בוחן את שאלות של גוף ונפש בפרשת "כי תצא". שאלות אלו הופכות לחברתיות וחשובות ביותר לימינו.
אחד מהביטויים להדדיות בין הנפש לבין הגוף הוא יחסה של התורה למחלות-עור, הנקראות בשם כללי 'צרעת' "הישמר בנגע הצרעת […] ככל אשר יורו אתכם הכוהנים-הלויים […]" ומיד אח"כ "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים… " [דברים כד ',8-9] סמיכות עניינים זו נועדה לחזק את ההכרה בקשר בין חטאים בדיבור, בעיקר לשון הרע, ובין סוג זה של מחלות. בנוסף פרשת "כי תצא" מציינת שתי מצוות של התנהגות בתחום ההגייני במחנה הנערך לקרב בשדה: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת […] והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות-דבר ושב מאחוריך" [דברים כג', 10-15].
בין היגיינה מוסרית לבין היגיינה גופנית
אין כמעט ספק ש'מקרה לילה' אצל גברים הוא לעתים קרובות תוצאה פיסיולוגית של מחשבות ודיבורים לא טהורים בתחום המיני. בנדון זה הקשר בין גוף ונפש ברור למדי, אך האזהרה בהמשך היא, לכאורה, אזהרה בעלת אופי הגייני טהור, אזהרה שאיננה מתקשרת בתודעתנו להתנהגות מוסרית או למצב נפשי של החייל בתנאי שדה. נראה לי שהתורה יוצאת מנקודת הנחה שחייל במחנה ישראל אשר איננו טורח להרחיק מחוץ למחנה לעשיית צרכיו ו/או איננו חופר ומכסה היטב את צואתו מביע בכך אנוכיות, עצלנות, זלזול בזולתו ובעצמו, דהיינו ליקוים בתחום הנפשי-מוסרי. יתר על כן, המדרש של בר-קפרא [כתובות ה ע"א-ע"ב] הקורא 'יתד תהיה לך על אזנך' כאילו כתוב 'אוזנך' קושר גם אזהרה זו עם הוראה לאטום את האוזניים כאשר נשמע דיבור גס, רכילות, לשון הרע וכו'. כך מדגיש בר קפרא את הקו המרומז בתורה של קשר בין היגיינה מוסרית להגיינה גופנית; בין ה'מורל' ל'מוסר' של מחנה הלוחמים. קיומו של מחנה זה קשה שבעתיים גם בתנאי שדה וגם במצב של ערב קרב וגם בעקבות ניצחון בקרב, כפי שמזהירה הפרשה בתחילתה בנוגע ל'שבויה יפת תואר' [כא 10-14]
פרשת השבוע עושה שימוש כפול במלים "ערוות דבר": הגבר ה'מוצא' ערוות דבר באשתו [דברים כד' 1] – זאת ללא ספק אבחנה סובייקטיבית התלויה בביקורת ושיפוט אישיים שונים אצל גברים שונים [הגמרא בגטין צ ע"א מדגימה זאת באופן ציורי]. לעומת 'ערוות דבר' שעלול אלוהים לראות במחנה ישראל – לה' יש קריטריונים אובייקטיבים, אם כי לא תמיד מסוגלים אנו לדעת מה נחשב 'ערוות דבר' בעיני אלוהים.
ימים קשים
בימים אלה על כולנו להיות מודאגים דאגה עמוקה שמא אלוהי ישראל רואה ערוות דבר במחנה ישראל. אלוהי צדק ומשפט רואה מעשי נבלה של חילול מסגדים, שריפה וכריתה של עצי זית, בריונות ואלימות כלפי חפים מפשע, לרבות אלימות כלפי כוחות הבטחון של מדינת ישראל, המבוצעים ע"י כמה מאחינו בנ"י בשטחי יהודה ושומרון. דווקא שם, בחזית קדמית מול עם שניהל איתנו קרבות ומאבקים כבר כמה דורות, עלינו להיות חרדים מפני האפשרות שאלוהים אשר התהלך מאז מלחמת השחרור עד כה בקרב מחנה לוחמי צה"ל, ישוב, חס ושלום, מאחורי מחנה (מחנה הכולל אנשי שמאל וימין, דתיים וחילונים-כולם ערבים זה לזה) בעקבות ערוות דבר מוסרית אשר כולנו נושאים באחריותה.
שבת שלום
