תפקידנו כריבון : הרב עידית לב בעצרת המיליון בחיפה ›

הנה הנאום ההיסטורי של הרב עידית לב בעצרת המיליון שנערכה בחיפה בשבת ההיסטורית – בה קרוב לחצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות בכדי לדרוש צדק חברתי

בפרק א' של ספר בראשית בורא אלוהים את האדם והאישה הראשונים בצלם אלוהים, כל בני האדם נבראו בצלם האל. שנים רבות אח"כ ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אומרת: “כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם“. במדינת ישראל שאנחנו חיים בה שכחה המדינה להתייחס לאנשים כאנשים, היא מתייחסת אלינו כאל חפצים.

שוק העבודה במדינת ישראל הפך להיות שוק של עבדים, אנחנו צריכים לעבוד קשה והרבה כדי להצליח להתקיים ולאפשר למשפחות שלנו, לילדים שלנו חיים סבירים. יש אזרחים רבים שלמרות עבודתם הקשה משתכרים רק שכר מינימום – אשר אינו מאפשר חיים בכבוד.

ובתוך כל זה, לא הצלחנו להרים את הראש ולעקוב אחרי הדברים שהמדינה עושה לנו, לא הצלחנו לעקוב אחר רפורמות בפנסיות שלנו ולהיאבק בזמן שפוגעים לנו בהם; לא הצלחנו לעצור בניית מאגרי מידע שפוגעים בנו. לא הצלחנו לעקוב גם אחרי דברים יותר קטנים, שמתרחשים בגלוי:

• הפחתות מיסים לעשירים
• העלאת מיסים עקיפים שפוגעת במעמד הבינוני והנמוך
• הפרטת שירותים ציבוריים
• סגירת עוד ועוד מפעלים
• לא היה  לנו את הכוח והיכולת להגיב אליהם כציבור אזרחי פעיל

השלטון במדינה שלנו הבין את זה ושם עלינו פס, ועשה מה שהוא רצה, וקידם את האינטרסים שלו – שלא היו האינטרסים שלנו! אמרו לנו שבכלכלה יש רק אמת אחת, ויש רק דרך אחת לנהל את המדינה הזו. בקיץ הזה  למדנו, כציבור, שלשלטון יש אחריות:

• יש לו אחריות לדיור ראוי לכולנו
• אחריות לחינוך ציבורי טוב מלידה
• אחריות לתעסוקה מלאה והוגנת
• אחריות לשכר מחייה הוגן
• אחריות למערכת בריאות טובה ושוויונית
• אחריות לתחבורה ציבורית טובה
• אחריות ליצירת מקומות עבודה ראויים ולמערכת תמיכה ראויה למי שלא עובד
• יש לו אחריות שבחיפה ינשמו אויר נקי
• אחריות למי שפרש לפנסיה ולמי שנכה.

השלטון חייב לבצע את המחויבויות שלו כלפינו – אנחנו הריבון. אסור לשלטון להפריט ולהעביר הלאה את האחריות המלאה לאזרחי ותושבי המדינה שלנו!

אומרים שאי אפשר לתת מענה לכל הדרישות שלנו, כי אין למדינה תקציב. זו גישה כלכלית אחת, יש גם אחרות. אומרים לנו שאי אפשר להגדיל גירעון או תקציב, ושאי אפשר לשנות את תקציב 2012, כל אלו דברים שנקבעו על ידי אנשים, אפשר וצריך לשנות אותם. צריך לפתוח את תקציב 2012 לדיון מחודש, צריך ואפשר לבנות תקציב חברתי, אנחנו צריכים להמשיך ולהיאבק על כך! המאבק הזה רחוק מלהסתיים.

אנחנו לקחנו על עצמנו אחריות, אחריות למלא את תפקידנו כריבון של הארץ הזו. יש לנו אחריות להמשיך דבר אחד עם השני, יש לנו אחריות להחליט מהו סדר העדיפויות שלנו, להבהיר אותו לשלטון, ולפקח עליו, לדאוג שהשלטון יפעל כפי  שאנחנו רוצים. אנחנו לא ניתן לדברים להסגר מאחורי גבינו, אנחנו נהיה מעורבים בקבלת ההחלטות הנוגעות לחיים של כולנו. יש לנו אחריות להיות ציבור אזרחי פעיל! להיות הריבון של המדינה שלנו.  ואם החלטות השלטון לא ימצאו חן בעניינו נאבק ולא נוותר!

המאבק שלנו ימשיך, עם אספות עם בכיכרות העיר, עם מעקב אחר פעילות הכנסת והממשלה, עם פעילות אזרחית שתתבע את  הביצוע של סדרי העדיפויות שנקבע. אנחנו לקחנו על עצמנו את האחריות כציבור להפוך את המדינה הזו למדינה דמוקרטית באמת! למדינה שטוב לכולם לחיות בה!

זו הזכות שלנו והאחריות שלנו לבנות כאן ביחד את החברה שלנו, אנחנו צריכים לעשות את זה ביחד – נשים וגברים, יהודים וערבים, בני מעמד הביניים ובני המעמד המוחלש, כל השכבות בחברה הישראלית צריכות ביחד לבנות את החברה שלנו. זו כבר לא רק מחאה, זהו מאבק!

אנחנו נמצאים בחודש אלול, חודש של סליחות שבסופו הימים הנוראים וחשבון הנפש, ואני קוראת לממשלת לישראל להקשיב היטב למילותיו של הנביא ישעיהו על יום הצום האידאלי: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (נח', ז). אנחנו נמשיך להיאבק, אנחנו נמשיך את המאבק הזה ביחד, ואנחנו נשנה את פני המדינה שלנו לטובה, עבור כל התושבים שלה!