שורה של ארגונים חברתיים יוצאים בקמפיין שמבקש להשפיע על התדמית הציבורית של המחאה – לכוון את תשומת הלב הציבורית להפרת זכויות עובדים, כשורש של מרבית המצוקות החברתיות. בערב הפתיחה, ביום ה' (ה-1.9) בהנחיית ריקי בליך, העידו 6 עובדות ועובדים ממקומות שונים בשוק התעסוקה על תופעות של ניצול והשפלה בעבודה. יגאל רמב"ם, ממובילי מחאת האוהלים, הגיע ובירך על היוזמה.
הקמפיין הוא פרי שיתוף פעולה בין רבנים למען זכויות האדם, ארגון העובדים מען, המכללה החברתית-כלכלית, כוח לעובדים וקו לעובד כולל פעילי מאהלים שונים. בימים הקרובים יכלול הקמפיין גם מתחם זכויות עובדים בשד' רוטשילד, ת"א ומאוחר יותר מתוכנן גם אתר המכיל עדויות של עובדות\ים על ניצול. מטרתו: להעלות ביתר שאת בשיח הציבורי והתקשורתי את התביעות לזכויות עובדים ורפורמה בשוק התעסוקה שהתגבשו במהלך המחאה הקוראת לצדק חברתי.
ערב השקת הקמפיין התקיים ביום ה' האחרון (ה-1.9), במאהל שבשדרות בן-גוריון פינת דיזינגוף (לתמונות מהאירוע). בערב זה נחשפו עדויות של 6 עובדות ועובדים מנישות מגוונות בשוק התעסוקה הישראלי. העובדות\ים העידו על תופעות של ניצול, השפלה ותת-תיגמול בשוק העבודה. את הערב הנחתה השחקנית ריקי בליך שגם סיפרה על מקרים בהם נוצלה היא בעבודתה באופן אישי וכן הקריאה עדות על ניצול ושיר גם המשוררת החברתית יודית שחר. יגאל רמב"ם, ממובילי מחאת המאהלים, הגיע לאירוע, עלה לבמה ובירך על היוזמה. ד"ר איציק ספורטא, ממקימי אתר "העוקץ", סיכם את הערב בניתוח שוק העבודה.
הרב עדית לב, ממובילות הקמפיין ומנהלת תחום צדק חברתי ברבנים למען זכויות האדם:
"הקמפיין נובע מהבנה כי הפרת זכויות עובדים, ושכר שלא מאפשר לעובדים חיים בכבוד, הם השורש של מרבית המצוקות החברתיות – כולל מצוקות בתחום הדיור. במאהל אין ברירה – גן העיר בי-ם, בו תומך ארגון רבנים למען זכויות האדם, זיהינו למשל מקרים רבים של נשים חד-הוריות העובדות בעבודות לא מקיימות ולא מצליחות להבטיח אפילו קורת גג לילדיהן".
על הבימה בעצרת המחאה בחיפה, במסגרת "הפגנת המיליון" במוצ"ש, אמרה הרב לב: " שוק העבודה במדינת ישראל הפך להיות שוק של עבדים, אנחנו צריכים לעבוד קשה והרבה כדי להצליח להתקיים ולאפשר למשפחות שלנו, לילדים שלנו, חיים סבירים. יש אזרחים רבים שלמרות עבודתם הקשה משתכרים רק שכר מינימום – אשר אינו מאפשר חיים בכבוד".
ד"ר ספורטא הגיב על ההצדקה לתיגמול לא פרופורציונלי של מנהלים בכירים שבא לרוב על חשבון התיגמול של העובדים: "אומרים שתיגמול לא פרופורציונלי של מנהלים הוא מוצדק כלכלית. אני לא יודע, אני אף פעם לא ראיתי מנהל שייצר משהו בלי עובדים, כן ראיתי פעם עובדים מייצרים בלי מנהל".
ד"ר ספורטא גם התייחס לתפישת הדמוקרטיה בשוק תאגידי: "אני יכול ללכת עכשיו ולשים שלט מול בית ראש הממשלה בגנותו ולא יעשו לי כלום. אם אני אשים שלט בגנות המנהל שלי מול המשרד שלו אני יפוטר מייד. אנו חיים בדמוקרטיה, אבל את מרבית החיים הבוגרים שלנו אנו מבלים בדיקטטורה".
בין העובדות והעובדים שהעידו בערב "עדויות משוק עבודה פוגעני" [פירוט בתחתית ההודעה]:
- ויקי וענונו, מ"מאהל אין ברירה – גן העיר" בי-ם. ויקי, שכבר נאמה בעצרות המחאה בי-ם ומסתמנת כמנהיגה מקומית עולה במאהל. ויקי סיפרה כיצד אם חד-הורית העובדת בשכר מינימום לא מצליחה להשיג אפילו קורת גג וקיום מינימאלי בכבוד לה ולבתה.
- אלי אלבז מ"חיפה כימיקלים" שסיפר על הקשיים להתאגדות עובדים במפעל.
- בין העדויות הנוספות: נהג משאית שנאלץ לעבוד מעל 16 שעות ביום ואפילו מאבחן תעסוקתי, פסיכולוג בהכשרתו, שנפגע מתנאי העסקתו ופוטר בשל ניסיון התאגדות.
מקצת מהעדויות שהוקראו באירוע:
ויקי וענונו:
ויקי היא אם חד-הורית לילדה בת 6 ועובדת קבלן משכונת הקטמונים בי-ם. כיום היא מתגורררת במאהל אין ברירה בגן העיר בי-ם לאחר שלא היה ביכולתה לשכור דירה מהכסף שהיא מרוויחה. ויקי עובדת בניקיון בדיור מוגן לקשישים ומרוויחה שכר מינימום שעתי. כאם חד-הורית ללא תמיכה רבה מההורים, היא מתקשה לעבוד משרה מלאה. אבל גם לו הייתה ויקי יכולה למצוא סידור לילדה, הדבר לא היה עוזר לה. כל שקל שהיא מרוויחה מעל לסף של 3200 ש"ח לחודש מקוזז מייד מדמי המזונות שהיא מקבלת מהמדינה כאם חד-הורית שבעלה אינו משלם מזונות.
כך יוצא שויקי, שעובדת קשה, מסונדלת פעמיים לחיים של מצוקה: ראשית שכר המינימום השעתי נמוך להפליא ביחס לעבודה הפיזית הקשה שהיא משקיעה. ושנית אלו התקנות התמוהות המקשות על נשים לעבוד ולהרוויח גם את המעט שהן יכולות, בכך שהן מקזזות מתוך הקצבה המינימאלית לקיום ילדיהן כל שכר שירוויחו מעל רף הכנסה נמוך במיוחד.
כאן ההתרשלות של המדינה חמורה אף יותר, מכיוון שהיא קיצצה בזכויות של ויקי, אחרי שהיא לא ביצעה את המוטל עליה על פי חוק – לגבות את דמי המזונות במקום האישה, וכדי לסגור את החור בתקציב פגעו בזכויות של ויקי.
עליזה ידעי – מטפלת משפחתון תמ"ת
עליזה בת 60 מבני ברק, מטפלת משפחתון כבר 25 שנה.
בישראל פועלים כ- 2700 משפחתונים תחת פיקוח התמ"ת. המטפלות המפעילות את המשפחתונים אינן חופשיות לקבוע את התעריף אותו יגבו מההורים, את שעות העבודה או את מספר הילדים, ומחויבות לסטנדרטים ולהוצאות שוטפות המוכתבים להם על ידי משרד התמ"ת.
גם במצב אידיאלי של תפוסה מלאה וגבייה מלאה של השתתפות ההורים, הסדר זה מעמיד את הכנסתן של מטפלות המשפחתונים על כ- 4,700 ₪ לחודש בממוצע, תמורת 212 שעות עבודה חודשיות, וזאת ללא כל הטבות סוציאליות.
עליזה תספר על מאבקה להעלאת תעריף, ובעיקר – לפנסיה. הסכום אותו היא מרוויחה אינו מאפשר חיסכון פנסיוני, וכיום היא מצליחה להתקיים רק בזכות משכורתו של בן זוגה. עליזה קרובה לגיל פנסיה, אך היא צפויה לפרוש ללא כל חיסכון.
סרגיי ביילין – עובד פילת
סרגיי בן 30, מקרית אונו. בעל תואר שני בפסיכולוגיה.
סרגיי עובד בחברת "פילת", המעניקה שירותים של אבחון ומיון עובדים. בחברה יש כ 120 עובדים, רובם אנשי מקצוע בעלי השכלה גבוהה.
עובדי חברת פילת התאגדו על מנת לנסות ולשפר את תנאי עבודתם. בפרט, הם מנסים לשנות מציאות בה הכרחי לעבוד שעות נוספות כדי לעמוד בדרישות התפקיד ובמקצועיות המצופה ממך כפסיכולוג, וזאת ללא כל תגמול. כמו כן מנסים העובדים לבטל את הקפאת העלאות השכר שהנהיגה ההנהלה.
סרגיי פוטר מעבודתו, לכאורה בשל צמצומים במצבת כוח אדם. לאחר שהוכח כי החברה דווקא שוכרת עוד עובדים, וכי פיטוריו היו על רקע תפקידו בתהליך ההתאגדות של העובדים, הוחזר סרגיי לעבודה.
פינגבאק: השותף שלי רימה אותי בתלוש השכר