פרשת השבוע "שֹׁפְטִים": אחריות ציבורית להרג ›

בריחה אל עיר מקלט מאת צ'ארלס פוסטר y Illustrators of Charles Foster, The Story of the Bible, Philadelphia: A.J. Homan Co., 1884. [Public domain], via Wikimedia Commons

הרב בנג'י גרובר מבקש להרהר בסוגיית ערי מקלט ובסוגיית עגלה ערופה. שני נושאים אלה מופיעים בפרשה אך לא נרמז שיש קשר ביניהן ובכל זאת הוא מבקש לחבר ביניהם.

עיר מקלט היא עיר אשר אליה צריך לברוח אדם אשר הרג אדם אחר בשוגג. על האדם לברוח לעיר זו גם כדי שמשפחת הנהרג לא תהרוג אות כנקמה אך גם יש בזה ככל הנראה עונש על חוסר זהירות אשר הוביל להרג. הדבר מתואר בפרשה שלנו בפרק יט', פסוקים א'-י'.

הטקס של עגלה ערופה בא ככפרה על רצח אשר לא נודע מיהו הרוצח. בחז"ל יש מחלוקת האם הטקס הוא בגלל הנהרג או ההורג, כלומר, מה יכול היה להיות אחרת? האם היו יכולים לדאוג לנרצח שלא יירצח והיו יכולים לדאוג לרוצח, שלא יהפוך להיות רוצח.

איך לחבר את הפרשות

אני רואה קשר בין הפרשות כי שתיהן עוסקות באחריות הציבורית להרג המתרחש בתחום המחייה שלהם. בסוגיית עגלה ערופה צריכים דייני ושופטי העיר [או אולי העם כולו] לצאת לשדה בו נמצאה גופת הנרצח ולהביע צער ואולי יש כאן גם מעין לקיחת אחריות אם כי ההצהרה היא – ידינו לא שפכו את הדם הזה, אך עצם היציאה מהעיר למקום הרצח והטקס באים להבהיר שיש כאן אחריות.

בסוגיית ערי מקלט, הרוצח בשוגג לא יוצא לחופשי עד מותו של הכהן הגדול. גם כאן יש קשר בין ההנהגה לרצח ויש כאן קישור ואמירה כי רצח שמתרחש תחת הנהגה מסויימת, יש לה לאותה הנהגה לבדוק את עצמה היטב.

שתי פרשות מרכזיות אלו מתוארות בספר "דברים" כאשר משה מסכם לעם את המעשים שהיו במדבר ואת המצוות אשר ילוו אותם בארץ ישראל. בארץ ישראל מסביר משה בפרשה זו, יש משפט, יש עדות, יש דרך לצאת למלחמה ויש סדר וחוקים. בתוך הסדר והחוקים מתרחשים אירועים קשים של רצח. זה חלק מחיים בחברה. זה כואב ומצער אך זאת מציאות. התורה לא מקבלת זאת כמציאות שצריך לחיות איתה, אלא כמציאות שאשר אפשר וצריך למנוע אותה [ואת זה אולי יכלו לעשות המנהיגים בפרשת עגלה ערופה – אילו היו ערים למצבו של אדם בסביבתם, אולי לא היה הופך לרוצח? וכן הכהן הגדול חי בעידן שחיי אדם לא נלקחים מספיק ברצינות ואנשים מתים בשגגה].

לקיחת אחריות כזהות של קהילה

מי שצריך לקחת אחריות על פי הפרשה הם לא אלה אשר אוכפים את החוק, המשטרה. זה כבר לאחר מעשה. מי שלוקח אחריות אלה המנהיגים, המחנכים, השופטים. אם בסביבה שלנו מתרחשים דברים שכאלה עלינו לצאת ולראות. לצאת מתוך החיים שלנו ולראות את הגופה בעיניים, למדוד ולהיווכח כמה זה קרוב לעיר שלנו. איפה היינו? איך זה קרה בתוככי הקהילה ? כיצד היינו יכולים למנוע את הרצח? האם ליווינו כראוי את הנרצח בצאתו מן העיר? איך בסביבה שאנו חיים בה, אדם לא מספיק היה זהיר והרג בשוגג? מה זה אומר עלינו?

פרשת שופטים ושתי הפרשיות שבתוכה, ערי מקלט ועגלה ערופה, משמשות כתמרור אזהרה, קריאת התעוררות לכל מנהיג, רב, מחנך, שופט ואיש ציבור, אשר צריך לדעת שאם בחברה בה הוא חי מתבצע רצח, אין הוא יכול לישון בשקט לא רק כי חלילה הוא הקורבן הבא, אלא כי הוא כבר אחראי.

שבת שלום,

הרב בנג'י גרובר

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם