המציאות בשטחים הפלסטינים הכבושים היא מציאות ללא חמלה וללא חסד. תמונה מהפגנת מאות האלפים במוצש שבת האחרונה בתל אביב.
הרב יחיאל גריינימן יוצא נגד הגישה של אמת מוחלטת בהקשר של פרשת השבוע "ואתחנן". הוא מציע גישה יותר פשרנית לחיים ומביא לכך צידוקים מהמקורות.
הפסוק "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי יְהוָה" משמעותו לחיות חיים של חמלה וחסד וגם לעשות פשרות "לפנים משורת הדין", כמו שרש"י והרמב"ן מפרשים את הפסוק.
ישנו מדרש ידוע מאוד שמלמד אותנו שחורבן הבית השני התרחש כתוצאה של אכזריותם של השופטים בתקופה ההיא, ששפטו בדיוק לפי החוק אך לא מעבר לזה. לא היתה בליבם חמלה. חז"ל למדו שעולם שבנוי רק על דין, ללא חמלה או חסד לא יכול להתקיים לתקופה הארוכה, וגם חברה ללא חסד איננה יכולה לשרוד.
עד לפני שלושה שבועות ישראל הפכה בהדרגה להיות חברה כזאת, חברה שבה נראה היה, שמה שאנחנו קוראים "קפיטליזם חזירי" מנצח. המציאות בשטחים הפלסטינים הכבושים היא מציאות ללא חמלה וללא חסד, היא מציאות של דיכוי אכזרי ושנאה שכביכול מיושמת לפי "החוק". (זה נכון גם לגבי הדיכוי הפנימי של הרשות הפלסטינית ובמיוחד מפלגת החמאס, השולטת בעזה).
מיד לאחר שהפרשה שלנו מציגה את העקרונות הבסיסיים של התורה – עשרת הדברות, ואת מקור האמונה היהודית – שמע ישראל – אנחנו מקבלים, בפרק ו' פסוק י"ח, עיקרון חשוב לפרוש החוק והאמונה הבסיסית שלו: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי יְהוָה". הפסוק שלפני פסוק זה מזכיר לנו שוב שהארץ ניתנה לנו על תנאי. זה תלוי, כפי שאנחנו יודעים, בדביקות העם בתורה ואומר בפעם המי יודע כמה: "שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". אך הפעם נאמר לנו איך גם ליישם זאת, בדרך חיים של חסד.
גם רש"י וגם הרמב"ן מסבירים שפסוק זה רומז להמשך צו אלוהי שלא נכלל במה שתועד לפני כן. כמו שאומר רש"י ”'הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב' – זו פשרה לפנים משורת הדין". הרמב"ן מרחיב פירוש זה באומרו שהעיקרון הוא עבור כל שטחי החיים לא רק עבור מצוות התורה אך לבסוף הוא חוזר לנקודה העיקרית של רש"י ואומר "שיעשה הטוב הישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין".
הדבר נכון גם לגבי נושאים כלכליים-חברתיים שכל אחד מאיתנו מתעניין בהם היום, ושקיבלו השראה מהמחאה הציבורית ומהמאהלים הרבים שקמו בשבועות האחרונים, וגם לגבי נושאים של החוק הבינלאומי והצדק בינינו לבין הפלסטינים. אנחנו יכולים להמשיך בדרך האלימות והצדקנות ולהרשות ל"חוק", ל"אידיאולוגיה הנכונה" ול"צדק המוחלט" או ל"אמת" שלנו, להנהיג אותנו להרס עצמי הדדי. או שאנחנו יכולים ללכת בדרך הפשרה וברגישות להצהיר שהחיים עצמם הם מעל כל מה שהוא לכאורה מוחלט.
התורה והפרשנים אמרו "ובחרת בחיים" וכך הבינו חז"ל את הטקסט הזה, כשהפכו את מצוות משה לעשות הישר והטוב לעקרון של חסד. רק תורה של חסד יכולה להיות תורת חיים, רק שיטה חברתית-כלכלית הכוללת עקרונות של צדק חברתי יכולה להיות חברה חיה ומשגשגת, רק יישום של החוק הבינלאומי המאזן את האמיתות של הסכסוך הלאומי ע"י פשרה וחסד, יכול לפעול כבסיס לחיים ולשלום.
שבת שלום
