עתירה: יושבו לפלסטינים סמכויות תכנון בשטח סי ›

העתירה, שהוגשה לבג"צ בא' באב (1.8.11), דורשת להשיב לפלסטינים סמכויות תכנון בשטח C. בעתירה שותפים מועצת הכפר דיראת-רפעיה, שומרי משפט- רבנים למען זכויות האדם, מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות האדם, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים,  וסנט איב – המרכז הקתולי לזכויות אדם.

ב-1.8.11 עתרה מועצת הכפר דיראת-רפעיה בגדה המערבית, יחד עם קואליציה של ארגונים נגד משרד הבטחון, המנהל האזרחי וצה"ל בבקשה להשיב על כנן את ועדות התכנון המקומיות בכפרים הפלסטינים וועדות התכנון המחוזיות בשטח C בגדה המערבית על פי הפריסה המוניציפלית הקיימת. ובכך, להחיות את מוסדות התכנון הללו (שהיו קיימים טרם תחילת הכיבוש בשנת1967). הוועדות בוטלו, בצו מספר 418 משנת 1971.

בעתירה ביקשו העותרים גם צו ביניים דחוף – עיכוב הריסות מבנים בשטח סי, או לכל הפחות השהייה של הרס מבנים הכרחיים הדרושים לקיום חיים ביישובים (בריכות אגירת מי גשמים וכו').

העתירה נסמכת על חוות דעת של מומחים משפטיים בתחום המשפט הבינלאומי ההומניטרי וזכויות האדם, ביניהן חוות הדעת של פרופ' מרקו ססולי  (מנהל מחלקת המשפט הבינלאומי הפומבי וארגונים בינלאומיים באוניברסיטת ג'נבה, ופרופ' חבר באוניברסיטת קוויבק במונטריאול ואוניברסיטת לבל בקנדה) וד"ר תיאו בוטרוש , יועץ בתחום המשפט הבינלאומי ההומניטרי וזכויות האדם.

hebrew

המשמעויות העיקריות של העתירה:

1. זו הפעם הראשונה שהפלסטינים בגדה המערבית טוענים שעצם סמכויות התכנון צריכות לחזור אליהם. עד היום הועלו טענות רק כנגד אי הסבירות של התנהלות המנהל האזרחי בענייני תכנון ובניה בשטח סי קרי – הריסות בתים. העתירה באה לשנות את מיקוד הדיון הציבורי משאלות פרוצדורליות (איך המנהל האזרחי מנהל את ענייני התכנון והבניה) לשאלות מהותיות של סמכות תכנונית: מדוע המנהל האזרחי  מתערב כלל בענייני תכנון ובניה לפלסטינים בשטח הכבוש? מדובר בעניין אזרחי הנוגע לכפרים הפלסטינים ואין לישראל שום זכות או יתרון ליטול סמכויות בעניין תכנון השטח הפלסטיני. השיקולים הבטחוניים – אם קיימים כאלו וככל שהם שיקולים אמיתיים – יכולים לקבל מענה בהתערבות מינימלית נקודתית ולא דורשים השתלטות כוללת על מערך התכנון כולו לאורך עשרות שנים של כיבוש.

2. העתירה מעלה זו הפעם הראשונה בפני בית המשפט את התופעה בה נאלצים פלסטינים, כתוצאה ממדיניות התכנון ופרקטיקת הריסת המבנים, לשנות מקום מגורים ממקום אחד בתוך השטח הכבוש למקום אחר בתוך השטח הכבוש.מדובר בהפרה של הדין הבינלאומי האוסר על העברה בכפיה של תושבים מוגנים בתוך חלקי השטח הכבוש.

3. טענה נוספת עוסקת בטבעו המפלה של משטר התכנון בגדה: באותו צו צבאי מספר 418 משנת 1971 שבו בוטלו ועדות מקומיות בכפרים לפלסטינים וועדות מחוזיות הוקמו באותה נשימה ועדות מקומיות "מיוחדות" (כך הן נקראות בצו) להתנחלויות, שהן עצמן בלתי חוקיות ואסורות על פי החוק הבינלאומי ההומניטרי. כיום יש 16 ועדות מקומיות להתנחלויות במעמד מועצה מקומית ובנוסף 4 ועדות מקומיות להתנחלויות שהן ערים.

העתירה משווה בין מצב התכנון ביישובים הפלסטינים להתנחלויות הבלתי חוקיות וכך מדגימה מצב שבו, בנוסף להפרת החוק הבינלאומי בעצם הקמת ההתנחלויות, מתקיימת אפליה תכנונית מוסדית ושיטתית לטובתן. טענת האפליה נוספת על, ובולטת בעיקר לאור, מעמדם המוגן של הפלסטינים כתושבים מוגנים בשטח כבוש.

לקריאת העתירה המלאה | לחוות הדעת של פרופ' ססולי וד"ר בוטרושכמו כן, בתמיכה לעתירה הוגשה חוו"ד של פרופ' איל בנבנישתי בעניין אי חוקיות הריסה של מתקני אגירת מי גשמים, בהיותם מבנים הנחוצים להשרדות האוכלוסיה האזרחית המוגנת, עקב העדר היתר בניה.

 עוד על העתירה:

מהעיתונות:

 

קיראו עוד:

 

צפו: כיצד קשורה מדיניות התכנון בשטחים לחיים שלכם

אודות רבנים למען זכויות האדם

רבנים למען זכויות האדם הוא הארגון היחיד בישראל המשמיע את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם. הארגון נוסד בשנת תשמ"ט (1988) ומונה מעל מאה חברים – רבנים מוסמכים וסטודנטים לרבנות.