צילום: נועם לסטר
כ"ט בתמוז התשע"א | 31.07.11
רבבות מפגינים דורשים צדק חברתי ואחריות של הממשלה לרווחת אזרחיה, במקביל מנסה הממשלה להחזיר לחיינו את תוכנית ויסקונסין (אורות לתעסוקה) המפריטה שירותי רווחה חיוניים וכבר הסבה סבל ונזק חברתי רב. פעולת לובי בנושא החלה.
בשבוע החולף החלו הארגונים רבנים למען זכויות האדם, סינגור קהילתי והקשת הדמוקרטית המזרחית בפעילות לובינג כנגד כוונת שר התמ"ת שלום שמחון להחיות את תוכנית ויסקונסין שנגנזה (פרטים כאן).
פנינו כבר לשר התמ"ת בכוונה להיפגש עמו והעברנו ליו"ר וחברי ועדת עבודה ורווחה בכנסת נייר עמדה (ראו מטה) המפרט את השגותינו בדבר התוכנית החדשה ו"המשופרת" ליישום מתווה ההפרטה נוסח "ויסקונסין" (הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), התשע"א 2011).
השבת התוכנית באה בהמשך למחקר מטעם מכון ברוקדייל והמוסד לביטוח לאומי, שאליו הגבנו גם כן ברמה העקרונית.
מצ"ב תקציר (ולאחריו נוסח מלא של-) נייר העמדה שהעברנו לגבי הנוסח המתוקן לתוכנית ויסקונסין, שמתיימר להתמודד עם כשליה החברתיים אך רחוק מלעמוד ביעד זה:
עיקרי הטענות בנייר העמדה שהוגש לועדת עבודה ורווחה:
- צמצום אחריות הממשלה: התכנית המוצעת מעבירה שירות ציבורי לידיים פרטיות, ונותנת סמכויות שלטוניות לתאגידים.
- הפרטה כברירית מחדל: ההפרטה נובעת מהנחה כי שירות התעסוקה אינו ערוך לביצוע תכנית מסוג זה – הנחה שלא נבדקה מעולם.
- הפרטה שעולה לנו יותר: שכן תקציב שירות התעסוקה נמוך באופן משמעותי מהתשלום לתאגידים שיהנו מההפרטה.
- מונופוליזם: העובדה כי המשתתפים אינם יכולים לבחור בין כמה זכיינים אלטרנטיביים, או לחליפין, בין זכיינים פרטיים לבין שירותי התעסוקה הממלכתיים הופכת אותם ל"קהל שבוי".
- · הפרת החוזה בין האזרח למדינה: החוזה ביננו לבין המדינה הוא שאם נקלע למצב בו איננו מסוגלים לפרנס את עצמנו על המדינה יש אחריות על לספק לנו שירותי רווחה ושירותים חברתיים אחרים. העברת התפקיד הזה לידיים של זכיין פרטי מבטלת את האמנה החברתית שבין המדינה לאזרחיה, ומעבירה את המסר כי המדינה מתנערת מאזרחיה החלשים ביותר.
- תמריץ להנשיר: בלתי סביר שלחברות יש תמריץ כלכלי להנשיר אנשים מהתוכנית (ולמעשה מקצבתם).
הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), התשע"א 2011
מוגש לחברי ועדת העבודה והרווחה, יולי 2011
עמדת הארגונים שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם, הקשת הדמוקרטית המזרחית וסינגור קהילתי
מרכזי התעסוקה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי מרכזי התעסוקה יופעלו על ידי תאגידים למטרות רווח ומלכ"רים, אך לא על ידי שירות התעסוקה או על ידי גופים נתמכים או מתוקצבים.
מוצע כי את מרכזי התעסוקה יוכלו להפעיל גם שירות התעסוקה וגופים נתמכים או מתוקצבים. בנוסף, מוצע בכל איזור יפעלו לפחות שני מרכזי תעסוקה, בבעלויות מסוג שונה. המשתתפים המופנים לתכנית יוכלו לבחור את המרכז בו יתייצבו, ולשנות את בחירתם אחת לשנה.
הסבר:
התכנית הניסיונית המוצעת מעבירה שירות ציבורי לידיים פרטיות, ונותנת סמכויות בעלות אופי שלטוני מובהק ושיקול דעת רחב לפקידים של תאגידים פרטיים, וזאת מתוך הנחה כי שירות התעסוקה אינו ערוך לביצוע תכנית מסוג זה. הנחה זאת לא נבדקה מעולם, משום שתקציב השירות הממשלתי נמוך באופן משמעותי מהתקציב אשר עומד לרשות התאגידים המפעילים את מרכזי התעסוקה. מוצע, אם כן, לבחון גם את יכולתו של השירות הציבורי להפעיל מרכז תעסוקה, כאשר יעמדו לרשותו תקציבים זהים לאלו הניתנים לתאגידים הפרטיים.
בנוסף, העובדה כי המשתתפים אינם יכולים לבחור בין כמה זכיינים אלטרנטיביים, או לחליפין, בין זכיינים פרטיים לבין שירותי התעסוקה הממלכתיים הופכת אותם ל"קהל שבוי". המונופול שבידי הזכיין שומט את הקרקע מתחת לעיקרון התחרותיות אשר אמור לאזן את היעדר ההגבלות על מנגנוני השוק, מצב חמור בעיקר בתכנית מהסוג המוצע, אשר הינה אינטנסיבית, ואי עמידה בתנאיה גוררת שלילה של קצבת קיום – רשת הביטחון הסוציאלי האחרונה העומדת לרשות אזרחי ישראל.
עובדי ציבור
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי עובד ציבור מוסמך ישב במרכז התעסוקה ויסייע למנהלה בפיקוח ובקרה על פעילותם של מרכזי התעסוקה. על פי החוק עובדי הציבור אחראים על קביעת סירוב לעבודה או אי שיתוף פעולה של משתתף.
מוצע כי החוק יפרט את כל היבטי התפקיד של עובדי הציבור. מוצע כי עובדי הציבור יהיו כפופים למנהלת התמ"ת, ותפקידם יכלול פיקוח על כל פעילות המקדמת את מטרות החוק; התוכניות האישיות, טיב ההכשרה המקצועית, חלוקת שירותים תומכי עבודה על פי קריטריונים ברורים, ,והבטחת זכויות המשתתפים
הסבר:
על מנת שעובדי הציבור יהוו גורם משמעותי בהתנהלות המרכזים, ולא יהפכו ל"חותמת גומי" להחלטות מתכנני היעדים, יש לעגן את נוכחותם במרכזי התעסוקה, את מהות עבודתם, ואת העדר כפיפותם לעובדי התאגיד ובעלי השליטה בו.
עובדי מרכז התעסוקה
בהצעת החוק הממשלתית מוצע כי עובדי התאגיד יהיו כפופים לחוק שירות הציבור: הגבלות לאחר פרישה ומתנות, ולחוק העונשין – ההוראות הנוגעות לעובדי ציבור.
מוצע כי מתכנני היעדים התעסוקתיים יהיו כפופים להוראות התקשי"ר על כל ההגבלות והסנקציות המפורטות בו.
הסבר:
בידי מתכנני היעדים התעסוקתיים נתון כוח שהוא שלטוני במהותו, ולכן מוצע כי פקיד החברה הפרטית יהיה כפוף לאותו קודקס כללים שאליו כפוף הפקיד הממשלתי.
תקציב מרכזי התעסוקה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי תקציב מרכז התעסוקה יכלול סעיפי תקציב מיועדים למימון שכר העובדים, הוצאות התפעול השוטפות של המרכז והוצאות עבור שירותים תומכי עבודה. כן נקבע כי הגמול לתאגיד יהיה גבוה יותר ככל ששילובו של המשתתף בעבודה יהיה לתקופה ארוכה יותר, וככל ששכרו בעבודה יהיה גבוה יותר.
מוצע כי תקציבי המפעיל יותאמו חודשית למספר המשתתפים וכי לא יינתן תגמול עבור חיסכון בסעיפי התקציב, ועבור כל חיסכון בגמלאות. בנוסף, מוצע כי החוזה עם החברות יובא לאישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
הסבר:
במהלך הניסוי של 'אורות לתעסוקה' בוטל התגמול עבור שלילה אקטיבית של גמלאות, אך בזאת לא בוטל לחלוטין ניגוד העניינים בין מטרת התאגידים –מקסום רווחים, לבין מטרת המשתתפים – מציאת תעסוקה ראויה. החוזה עם החברות כלל הוצאות תפעול על בסיס מספר המשתתפים ערב התכנית, ללא התאמות תקציביות לאור גידול במספר המשתתפים. בנוסף, קיבלו החברות בונוס על חיסכון בגמלאות (“שלילה פאסיבית”) מלבד גמלאות אשר נחסכו עקב שלילה 'אקטיבית'. יש לציין כי האינטנסיביות של התכנית המוצעת, ויכולתם הבלתי מוגבלת של התאגידים לקבוע את התנאים והיחס שיקבל משתתף, פותחת פתח להנשרת משתתפים, אשר אינה פאסיבית כלל ועיקר.
הפרטה של שירות ציבורי מהסוג המדובר יוצרת מערכת יחסים מורכבת בין אזרחים לחברות פרטיות, ואופי היחסים נקבע על ידי פרטי החוזה אשר נחתם בין המדינה לתאגידים, לא פחות מאשר על ידי לשון החוק.
שירותים תומכי עבודה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי מרכזי התעסוקה יהיו רשאים להעניק למשתתפים שירותים תומכי עבודה אם ימצאו כי הדבר נדרש לשם קידום שילובם בעבודה.
מוצע כי המרכזים יהיו מחויבים במתן שירותים תומכי עבודה, וכן הכשרה והסבה מקצועית, השלמת השכלה ושיקום תעסוקתי, וזאת בהתאם לנהלים וקריטריונים ברורים ושקופים, אשר ייקבעו על ידי המנהלת ויאושרו על ידי וועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
הסבר:
הענקת הסמכות לקביעת זכאות לשירותים בידי התאגידים מגדילה עוד יותר את העוצמה שיש להם אל מול המשתתף. בנוסף, הכשרות ושירותים מהווים את לב ליבה של התכנית, ולכן לא סביר כי לא ייקבעו תנאים וקריטריונים ברורים להענקתם.
השמה בעבודה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי מתכנן היעדים יפנה משתתף לעבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני, ויפעל, ככל הניתן, למען שילובו של המשתתף בעבודה לתקופה ארוכה ובשכר גבוה.
מוצע כי העבודות אליהן מופנים המשתתפים יותאמו גם למצבם המשפחתי ולרקע התרבותי ממנו הם מגיעים.
הסבר:
בתכנית משולבות אוכלוסיות שונות, חלקן מסורתיות. כמו כן משתתפים בתכנית הורים, ובעיקר אמהות, יחידים. לדוגמה, שליחת אם יחידה לעבודה בערבים אינה סבירה, גם אם מוצאים מסגרת לילדיה, וכן לא סביר לדרוש מאישה מסורתית או דתייה לעבוד בסביבה גברית. יש חשש כי משתתפים יאלצו לפרוש מהתכנית, או לאבד את קצבת הקיום שלהם, אם יחויבו בעבודות אשר אינן תואמות את הרקע התרבותי שלהם או את מצבם המשפחתי.
תכנית אישית
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי המשתתפים יבצעו תכנית אישית אשר תיקבע על ידי מתכנן היעדים ומטרתה לשלב את המשתתף בעבודה אשר תמצה את כושר השתכרותו. התכנית תכלול, בין היתר, הכשרות, השתלמות, הסבה מקצועית, שיקום תעסוקתי, השלמת השכלה, ופעילות לחיפוש עבודה או להקניית כישורי עבודה.
מוצע כי כל משתתף יעבור אבחון מקיף לפני כניסתו לתכנית, על ידי הוועדה המקצועית, וזאת על מנת להתאים לו תכנית לקידום אישי וליצירת אופק תעסוקתי. יש לקבוע מועדי זמן קבועים לשם אבחון נוסף ובניית תכנית המשך.
כן מוצע כי ייקבעו מסלולים מיוחדים לאוכלוסיות מוגדרות: משתתפים מעל גיל 40, משתתפים אשר אינם דוברי עברית, בעלי ותק בהבטחת הכנסה ובעלי מוגבלויות נפשיות ופיזיות. למשתתפים במסלולים אלה יותאמו הכשרות ופעילויות ייחודיות בהתאם למצבם התעסוקתי.
בנוסף, מוצע כי סל הפעילויות, הן של המסלולים המיוחדים והן של כלל המשתתפים, יאושר על ידי הוועדה לעבודה ורווחה של הכנסת, וכי היקף הפעילות לחיפוש עבודה לא יעלה על עשר שעות חודשיות.
לבסוף, מוצע כי גם לאחר השתלבותו של משתתף בעבודה, יזכה להמשך ליווי במשך שנתיים.
הסבר:
יצירת תכנית אחידה לכלל מקבלי קצבאות הקיום אינה תואמת את מטרת התכנית למיצוי כושר ההשתכרות של המשתתפים, עלולה להוביל לנשירה של משתתפים מאוכלוסיות ייחודיות, וכבר הוכחה כבלתי יעילה בעבר. אבחון עם כניסה לתכנית, ואבחונים בהמשך למשתתפים לאורך זמן יאפשרו התאמה של התכנית האישית לכל משתתף, ובניית מסלולים ייעודיים תוכל לענות לצרכים הייחודיים של קבוצות אוכלוסיה מוגדרות.
כמו כן, במהלך שנות הפעלת התכניות הניסיוניות 'מהל"ב' ו'אורות לתעסוקה', היה שימוש מועט ביותר בהכשרות מקצועיות, הסבה מקצועית ושיקום תעסוקתי. את השעות הרבות אותן בילו המשתתפים במרכז מילאו, עקב כך, בשירות בקהילה, ב"הכשרות רכות" שערכן מוטל בספק, ובחיפוש עבודה, לעיתים בהיקף של 30 שעות שבועיות.
לבסוף, אין די בשילובו של אדם בשוק התעסוקה. יש להוסיף וללוותו, במשך שנתיים, כדי להבטיח את יציבותה של העבודה, הן מצד העובד והן מצד המעסיק. נמצא כי יש בכך כדי לתמוך משמעותית בהסרת חסמים שנוצרים במהלך העבודה, העלאת סיכויים להתמדה בעבודה לאורך זמן וכן כדי להגביר את הסיכוי למימושו של אופק תעסוקתי מבחינת שכר, קידום והמשך הכשרה.
תכנית אישית – היקף שעות
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי תכנית אישית תהיה בהיקף של בין שלושים לשלושים וחמש שעות שבועיות, וכי במניין השעות יחשבו שעות עבודתם של משתתפים עובדים.
מוצע כי היקף התכנית האישית יקבע על פי ההכשרה הנדרשת לאדם בהתאם לתכנית אשר נקבעה לו, ולא על פי סד שעות נתון מראש. בנוסף, מוצע כי משתתף אשר השתתף בתכנית במשך שנה שלמה, מבלי שנמצאה לו עבודה, יקבע היקף השעות שלו על שעה בשבוע.
הסבר:
בהתאם למטרת החוק, שהינו שילוב בעבודה אשר תמצה את כושר ההשתכרות של משתתפים, ומתוך כבוד לזמנם של המשתתפים, אין כל סיבה לחייב השתתפות בסך קבוע של שעות, אלא להתאים את השעות לתכנית אשר ממוקדת בהשגת המטרה.
כמו כן, ומאותם טעמים, אם לאחר שנה של השתתפות הוכח כי הכלים אשר מציעה התכנית אינם מועילים להשתלבות של משתתפים מסוימים בעבודה ראויה, אין טעם לחייבם בהמשך השתתפות.
שירות בקהילה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי ניתן יהיה להפנות משתתפים לשירות בקהילה, בהיקף של עד 100 שעות לשבוע, לתקופה של עד ארבעה חודשים, וזאת במטרה להקנות למשתתפים הרגלי עבודה.
מוצע כי משתתפים המופנים לשירות בקהילה יקבלו עבור עבודתם שכר המגיע לפחות למינימום הנקבע בחוק.
הסבר:
השירות בקהילה מהווה עבודה לכל דבר, ובהתאם לחוקי מדינת ישראל יש לשלם עבור עבודה שכר מינימום. מנגנון אשר מייצר מאגר של עובדי חינם, פוגע ומחליש לא רק את המשתתפים עצמם, אלא גם את כלל העובדים במשק. הקניית הרגלי עבודה כוללת גם את ההרגל לקבל שכר הוגן.
החלטה בדבר חוסר מסוגלות תעסוקתית זמנית
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי מתכנן יעדים תעסוקתי, לאחר שקבע כי המשתתף עשה את מירב המאמצים להשתלב בתכנית, יוכל לפנות לוועדה מקצועית בבקשה להכיר בחוסר מסוגלות תעסוקתית זמנית. בהתאם להמלצת הוועדה התעסוקתית תוכל וועדת חריגים לקבוע כי המשתתף חסר מסוגלות תעסוקתית, למשך תקופה של בין שלושה חודשים לשנה.
מוצע כי ניתן יהיה לקבוע חוסר מסוגלות תעסוקתית כבר במועד האבחון הראשוני, על ידי הוועדה המקצועית, לפני כניסתו של משתתף לתכנית. משתתף אשר אובחן כחסר מסוגלות תעסוקתית יופנה לשיקום מקצועי או ישוחרר מהתכנית. אבחון נוסף ייעשה בתום שנה. בכל שלב אפשר יהיה להפנות משתתף לאבחון על מנת לקבוע חוסר מסוגלות תעסוקתית.
הסבר:
חיוב השתתפות של חצי שנה לפני קביעה של חוסר מסוגלות תעסוקתית תפגע באוכלוסיה החלשה ביותר, ועשויה לגרור שלילת קצבאות קיום מאותם משתתפים שאינם מסוגלים לעמוד בדרישות התכנית. בנוסף, הסתמכות על שיקול דעתו של עובד התאגיד עלולה להביא לעירוב שיקולים זרים בהחלטה, ומגדילה את התלות של המשתתף בעובד התאגיד. בנוסף, הגדרת חוסר מסוגלות תעסוקתית צריכה להישאר בידיים מקצועיות ועל פי שיקולים מקצועיים בלבד, לכן אנו מציעים להעביר את הסמכויות בנושא זה לוועדה המקצועית.
שמירה על סודיות המידע
בהצעת החוק הממשלתית מופיע ב"חובות המשתתף" חובתו של המשתתף למסור כל ידיעה שיש ברשותו או שהוא יכול לקבל, לרבות תצהירים על מנת לבצע את הוראות החוק.
מוצע כי הבאת המסמכים תהיה תוך זמן סביר של 30 יום, וכי אם יש עלות הכרוכה בהשגת המסמך מרכז התעסוקה יישא באותה עלות. בנוסף, מוצע אם מרכז התעסוקה לא ישמור על חובת הסודיות הראויה לגבי המידע אותו מסר המשתתף יוכל המשתתף לתבוע את המרכז בתביעה אזרחית ובית המשפט יוכל לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
הסבר:
המשתתפים בתוכנית זו נדרשים להביא מסמכים רבים למרכז התעסוקה, ראוי לתת להם זמן סביר לעשות זאת, ובשל מצבם הכלכלי אין להשית עליהם את ההוצאה הכרוכה בהשגת מסמכים אלו. המידע אותו מתבקשים המשתתפים להביא בפני מתכנן היעדים התעסוקתי והועדות השונות בנוגע למצבם הבריאותי והאישי הוא נרחב מאוד. זהו מידע פרטי, המוגן בחובת הסודיות, אשר בעבר לא תמיד נשמרה באופן ראוי. אנו מציעים להגביר את חובת שמירת הסודיות, כך שתוגדר באופן ברור האחריות על שמירת עקרון זה, וכן יקבע פיצוי כספי, בלא הוכחת נזק, בגין עבירה על חובה זו.
אישור השתתפות
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי מתכנן היעדים התעסוקתי יעביר למוסד לביטוח לאומי דיווח השתתפות לגבי כל משתתף, ובו ידווח על סירוב לעבודה, היעדרות מפעילות או 'אי שיתוף פעולה', אשר יחשב אף הוא להיעדרות. עובד ציבור יאשר דיווח של סירוב להצעת עבודה והיעדרות מעל המותר, והמרכז לא יתוגמל עבור הגמלות שישללו בעקבות דיווחים אלה. לא יהיה צורך באישורו של עובד ציבור על דיווח של היעדרות מעל המותר, והתאגיד יתוגמל בעבור דיווח של היעדרות.
מוצע כי 'אי שיתוף פעולה' לא יהווה עילה לשלילת גמלה.
כן מוצע כי היעדרות מעל המותר תיקבע רק על ידי עובד הציבור, וכי היעדרות חלקית תגרור שלילה חלקית בלבד של הגמלה.
לבסוף מוצע כי התאגיד לא יתוגמל עבור שלילה של גמלה עקב היעדרות, חלקית או מלאה, של משתתף.
הסבר:
אין להשתמש בעילה ללא קריטריונים ברורים ומדידים, כגון "אי שיתוף פעולה" על מנת לבטל את הזכות לגמלת קיום אחרונה של אזרחים. עילה זו עלולה להפוך לכלי לאיום על משתתפים.
בתכנית בה לעובד התאגיד כוח כה רב אל מול המשתתף, ראוי כי עובד ציבור יקבע, לאחר שימוע, אם היעדרות מהתכנית מוצדקת ואם לאו. בנוסף, בתכנית כה אינטנסיבית ייתכן מצב כי משתתפים יעדרו גם ללא אישור בשל סיבות אישיות ואחרות. במקרה כזה יש לשלול את החלק היחסי של קצבתם בהתאם לחלק מהחודש בו נעדרו ללא אישור. אין סיבה כי היעדרות חלקית תגרור שלילה מלאה של קצבת קיום אחרונה.
לבסוף, ובשל פערי הכוחות הגדולים גם כך בין עובדי התאגיד למשתתפי התכנית, אין לאפשר כל תגמול עבור היעדרות או עזיבה של התכנית. זהו מצב מובהק של ניגוד אינטרסים, ועשוי ליצור מצב של 'הנשרת' משתתפים על ידי התאגידים.
מחקר
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי את התכנית ילווה מחקר אשר יבחן, בין היתר, את הגשמת מטרת החוק.
מוצע כי המחקר יבחן את השפעת התכנית על המימדים השונים בחיי המשתתפים בתכנית, כמו גם את השפעת התכנית על מופנים אשר נשרו במהלך התכנית; הסיבות לעזיבה ומצבם הכלכלי והאישי בעקבות העזיבה.
הסבר:
המחקרים הנלווים לתכנית, על גלגוליה השונים, בחנו את השפעותיה באופן מצומצם. לא הייתה התייחסות להשפעתה על איכות החיים של המשתתפים, ולא נעשתה כל בדיקה אודות גורל אותם אזרחים אשר לא עמדו בדרישותיה ונותרו ללא כל קצבת קיום. כאשר בוחנים תכנית אשר מנסה להגשים תכלית חברתית, יש לאמץ גישה הוליסטית אשר בוחנת את ההשפעות באופן נרחב ומעמיק.
תיקון חוק הבטחת הכנסה
בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי הפטור ממבחן תעסוקה שניתן לאמהות חד הוריות אשר לילדם טרם מלאו שנתיים יצומצם לאמהות אשר ילדיהן מתחת לגיל שנה בלבד.
מוצע כי הפטור ממבחן הכנסה יינתן לאמהות חד הוריות אשר לילדיהן טרם מלאו חמש שנים.
הסבר:
הצעת החוק נוצלה להכנסת הכבדה נוספת בתנאי הזכאות לגמלת הקיום, ולקבוע כי בנוסף לתיקון כואב מאד שנעשה לפני 4 שנים, על פיו הוטל על אמהות חד הוריות לעמוד במבחן תעסוקה כבר מיום שילדן בן שנתיים ולא בן 7, יהא עליהן עתה לעמוד במבחן בהיותו בן שנה בלבד. מוצע לפטור אמהות חד הוריות ממבחן תעסוקה עם הגעת ילדיהן לגיל חמש- גיל הסף לחוק חינוך חובה חינם. חשיבות התיקון המוצע הנו בהבטחת טיפול ראוי בילדים ובהתמודדות עם התופעה הידועה של מעבר עוני מדור לדור, הכרוך גם במיעוט המשאבים , לרבות משאבי זמן, של ההורים , הדרושים על מנת לתת לילדיהם סביבה תומכת וחינוכית.
פינגבאק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)
פינגבאק: עבודה שחורה » שלום שמחון, אל תחזיר את תכנית ויסקונסין