חלוצים של ממש. אל תוותרו על הגיטרות ואל תנעלו סנדלי מתנחלים. צילום: עמוד הפייסבוק של המאבק
חובבי האספרסו והלפטופ שהתיישבו בעמק רוטשילד מייצגים בכבוד את אידיאל החלוץ המקראי, זה שנבדל מן הציבור על מנת לפעול למענו.
כשהחלה המחאה, טענו המקטרגים שמארגני המחאה במרכז תל אביב הם ילדי שמנת מפונקים. ובכן, הם אכן כאלה, אבל דווקא משום כך הם החלוצים האמיתיים של דורנו. הם מגלמים את היכולת לשמור על זהותך הייחודית ועדיין לפעול לטובת הכלל.
שאלת החלוציות המודרנית עולה בישראל לא פעם, עם ערגה לתקופה שנדמה שהיה בה שמח לפני שנולדנו. ציבורים ומחנות פוליטיים רואים עצמם ממשיכי החלוצים של פעם. התחקות אחרי שורש המילה "חלוצים", המופיעה לראשונה בפרשת "מטות" (פרשת השבוע בו התפרצה מחאת הדיור), מגלה כי להיות חלוץ אמיתי זה עניין שונה מהדימוי הרווח בעיני רוחנו. המשמעות התנ"כית מורכבת ומאתגרת יותר מזו של המתהדרים בתואר והעושים בו שימוש פוליטי.
הרב שמשון בן רפאל הירש, ממנהיג יהדות גרמניה במאה ה-19, מדגיש בפרשנותו על צמד המילים "החלצו מאיתכם" (במדבר ל"א, ג) את המתח הגלום במושג חלוציות: מצד אחד לחלוץ פירושו להסיר – כמו לחלוץ נעל או פקק מעל הבקבוק. מצד שני, החלוץ נדרש להיות נציג הכלל שהוא יוצא מתוכו, וביציאתו הוא אמון על דאגה לכלל במערכה.
הדיאלקטיקה החלוצית משמעה פרישה או היבדלות מן הציבור לצד פעולה למענו. זו תופעה מורכבת המחייבת רגישות ודיוק ברמה כמעט אל-טבעית. אנו עדים בהיסטוריה האנושית לחלוצים רבים שיצאו לטובת הכלל אולם בשלב מסוים איבדו את הקשר לציבור שלמענו התיימרו לפעול. לעיתים הדבר נובע מניתוק של החלוצים ולפעמים דווקא מלהט יתר אידיאולוגי – להט המטשטש את הזהות האישית והקבוצתית ממנה באו ומביא אותם לשגות באשליות שהם נציגים אותנטיים של קבוצות אחרות. לעיתים הם נופלים לריקבון רוחני הפושה באליטות ולעיתים זו תדמית של מתנשאים שמכשילה אותם. כאשר סיבות אלו ואחרות יוצרות נתק בין החלוצים לעם או בין החלוצים לזהותם, הם מאבדים מכוחם וסופם שאינם משיגים את המטרה ואינם עוד חלוצים.
ראשוני המאבק על הדיור הינם חלק בלתי נפרד מהציבור התל-אביבי אותו הם מייצגים, והם לא מנסים לטשטש זאת. לא הייתי רוצה לדמיין אותם לובשים חולצה כחולה עם שרוך, סנדלי מתנחלים או בגדי פועלים. גם לא הייתי רוצה לראות אותם הופכים רהוטים, חדים ומחושבים להחריד. בקצרה: אם ינסו להצטייר כמי שאינם, יאבד משהו ממאבקם.
הם חלוצים שיצאו על מנת להוביל שינוי: הם לא מתכחשים לקבוצה ממנה יצאו, ומאידך קריאתם הברורה היא למען הזכות היסודית לדיור עבור כל הקבוצות בחברה הישראלית, ולא רק עבור התל-אביבים כמותם. דווקא אופן ההתנהלות האורבאני שלהם, שמרבים ללגלג עליו, מייצר תחושה אופטימית לגבי הצלחת מאבקם.
האם החלוצים הרומנטיים של ראשית הציונות, להם אנו מתייחסים לעיתים כדמויות מיתיות, הצליחו בשינוי החברתי לו ייחלו ועליו עמלו כה קשה? לצערנו, כולנו רואים היום איך חזונם הולך ומתרחק, כאשר אחת מהסיבות לכך היא חוסר הפתיחות של ממשיכי קבוצה זו לבני קבוצות אחרות בחברה. אולי דווקא "התל אביבים המפונקים" המפגינים בשדרות רוטשילד יצרו חלוציות טובה ומכילה, שיכולה לשמור על זהותה מבלי למנוע חיבור ודיאלוג עם קבוצות מגוונות בחברה. כך יוכלו אנשי המאהלים להציע חזון בר קיימא ולגיטימיות ציבורית למאבקם ולדאוג לזכויות יסוד אוניברסאליות כמו הזכות לדיור.
גם המופע השני של המושג חלוציות הוא בפרשת מטות. שבטי גד, ראובן ומנשה מעוניינים להישאר עם צאנם הרב בעבר בירדן הפורה ולא להתיישב בארץ. תגובת משה חריפה מאוד, שכן הוא חושד בהם ברצון להתפלג מהעם ולדאוג רק לעצמם. תגובת הנגד של השבטים היא: "אנו נחלץ חושים" (במדבר לב,יז), כלומר: אנו אכן יצאנו מהכלל אולם לא לצורך בריחה מהמאמץ הקולקטיבי אלא להיפך, על מנת לסייע לו. אנו נהיה החלוצים במלחמה על ארץ כנען.
גם במאבק הנוכחי, לפחות נכון לעכשיו, מעידה המציאות על כך כי מובילי המחאה רואים עצמם כפועלים למען כל השכבות נפגעות הדיור. הקשרים הנוצרים בינם לנפגעי דיור ציבורי בכל הארץ – כמו ביבנה, בית שאן, פרדס כץ ירושלים ורמלה – מרמזים כי זהו אכן הכיוון שבחרו. אין לי אלא לשלוח מכאן מסר של "חזקו ואמצו" לאחינו החלוצים, הישארו נאמנים לאספרסו, לגיטרה וללפטופים – לתרבותכם הייחודית – תוך כדי שאתם פועלים גם לטובת הכלל.
