"על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום" (פרקי אבות). Three By Hub☺ cc: flicker
מבורכת היא התופעה, ולמרבה הצער נדירה, שכותב ערבי מחליט להשתתף בדיאלוג על הזהות היהודית. ראוי גם ונכון לעמוד על הצדדים ביהדות, שמייצגים רבנים קיצוניים דוגמת כותבי "תורת המלך". עם זאת, ההוגים היהודים שמצאלחה מציין אינם תמצית היהדות.
ואולם, עיקר הבעייתיות במאמר היא שהוא פועל בדיוק את הפעולה ההפוכה מזאת הנדרשת. הוא מדגיש את הפרשנויות שאותן הוא חפץ למנוע. כל זאת בשעה שיש ביהדות ובאיסלאם קריאות הפוכות, המבטאות הומניזם ואהבת אדם.
אמירה כמו: "המונותיאיסטים אוהבים מאוד לשפוך דם" – מסוכנת, כי היא מלבה את האש ולא מכבה אותה; מייצרת מציאות יותר משהיא מתארת מציאות.
האם סבור מצאלחה, שקריאות כאלה יגרמו לסגירת המסגדים ובתי הכנסת? ברור שהן רק יגרמו למאמין להתבצר בעמדתו ואף להקצין. כל סוציולוג של התרבות יודע להסביר את החשיבות הזהותית, הקהילתית, הנורמטיבית והרוחנית הנרחבת של הדת, שממנה מתעלמת העמדה האנטי-דתית הגורפת.
לעומת הגישה הדוחה את הדת מכל וכל, הדרך היעילה, המוסרית והנכונה היא חיזוק הגורמים הפנים-דתיים המרובים, הקוראים לסובלנות ולקיום הדדי בכבוד של הדמוקרטיה לצד הדת, תוך כדי גינוי הקריאות ההפוכות.
כל הדתות עוברות תהליכים פנימיים בעקבות שינויים בזמן ובסביבה והדגשת פרשנויות לכאן ולכאן. גם בתגובה למכתב הרבנים, שקראו לא להשכיר דירות לערבים, יצאה האולטרה אורתודוקסיה היהודית, מתוך רגישות לחברה שבה אנו חיים.
דווקא על מי שאינו מאמין חלה החובה לחזק מבחוץ את אלה המאמינים ופועלים בתוך הדתות פנימה, למען הדגש חזור והדגש את מה שמובן מאליו לכל מאמין אמיתי: "על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום" (פרקי אבות).
פורסם ב"מכתבים למערכת", בתגובה על "כביסה מלוכלכת והרב ליאור" מאת סלמאן מצאלחה עיתון עיתון "הארץ".
