השבוע חזרנו לבית משפט השלום בירושלים לדון בעתיד אדמות קריות שבשטחים הכבושים. אדמות קריות יושבות בכניסה לכפר. התיק הוחזר לדיון בבית המשפט לשלום בעקבות שערעור שלנו התקבל בבית המשפט במחוזי.
התיק דן במניעת הגישה של תושבי קריות לאדמות שלהם. בתחילה פנינו ליועץ המשפטי של הצבא. היועץ בחן את הראיות שהגישו הפלסטינים ואת המסמכים הנלווים (בעזרת הליווי המשפטי שלנו) והחליט להתיר את הגישה לאיזור וגם להגן בתוך כך על החקלאים הפלסטינים.
הבעיה החלה כשמתנחל מההתנחלות שילה הגיש תביעה לבית משפט שלום על מנת למנוע את הכניסה של הפלסטינים לאדמתם בטענה שהוא מעבד את האדמות הללו במשך השלושים שנה האחרונות.
איך שגלגל מסתובב לו
בעקבות עתירת המתנחל, ובניגוד לעמדת הצבא, השופט פסק במסגרת צו זמני לאפשר דווקא את גישת המתנחל. הפסיקה כללה את מניעת גישת של הפלסטינים אל אדמותיהם. זאת למרות שהשופט בעצמו רשם בהחלטה שהמתנחל לא הביא שום (!) ראיה לזכותו. (בעניין זה ראו את כתבתו של חיים לוינסון בעיתון "הארץ").
המתנחל מיהר להכנס לאדמות וביצע "תג מחיר" או ליתר דיוק "הוכחת בעלות" בדרכו (ראו את התמונות באתר הישן שלנו). בעקבות זאת הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי וזה קיבל את עמדתנו והדיון הוחזר לבית משפט שלום. כרגע הפרקליטות עומדת לצידנו ואף הגישה חוות דעת משפטית שלפיה: אדם לא יוכל לרכוש זכויות במקרקעין מכוח עיבוד לפי שנים, אם אין לו מסמך חוקי באדמה מכיוון שזה עלול לעודד גזל אדמות.
בדיון שהיה ביום ראשון, העידו הפלסטינים בעלי האדמות מטעמנו. התרענו על טעויות בתרגום מהשפה העברית לערבית וההפך והתנגדנו לתרגומים המוטעים. ראינו בזאת פגיעה חמורה בפלסטינים ובתביעה שלהם. ואילו המתנחל הביא לדיון פטל ופירות שלטענתו הניבה האדמה הנגזלת בכדי לדבר אל ליבו של השופט. עד רגע זה לא ניתנה החלטה בנושא.
