דיאלוג עם צעיר דתי-לאומי אודות המתח בין זכויות אדם להלכה ›

לארגוננו, פנה לא מזמן צעיר דתי-לאומי עם תהיות אודות המתח לכאורה בין היהדות לזכויות אדם. הרב דוד רוזן, רב אורתודוקסי, לשעבר הרב הראשי של אירלנד הגיב לשאלותיו על אודות התחבטויות הנוגעות למתח בין חלקים בהלכה לעקרונות של זכויות אדם. בקרוב יענו רבנים נוספים על הסוגיה.

הדיאלוג התפרסם לראשונה באתר "דתילי", בברכת הצעיר שהפנה את שאלותיו אלינו. בתיזמון מקרי הדיאלוג הזה מגיע על רקע הזמנה של "רבנים למען זכויות האדם" לציבורים השונים לשלוח סוגיות, קושיות ופולמוסים על מנת לפתח את החיבור בין יהדות וזכויות אדם, להתדיין עליו ולקרוא את אופניו השונים.

והנה הוא כאן לפניכם:

התורה והכיבוש | אריאל קלפטון |
אני בחור צעיר דתי, והרקע שלי תמיד היה ליברלי וחופשי למדי. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מוטרד יותר ויותר מבעיות מוסריות ואתיות בהן נתקלתי בכתבי המסורת היהודיים. בתנ"ך, בתלמוד, ובספרי ההלכה למיניהם.
מזה זמן רב אני מחפש מישהו שיתן מענה הולם לשאלות שמנקרות בראשי, וכשנתקלתי דרך מקרה באתר האינטרנט של ארגונכם, "רבנים למען זכויות אדם", ועברתי מעט על מטרות הארגון ופעולותיו, עלתה בי תקווה שמא מצאתי סוף סוף את אשר ביקשתי.
בעיני, כאדם מאמין, שאלות לא בהכרח מחייבות פעולות קיצוניות של התנתקות מהדת, אך הייתי שמח למצוא מענה לשאלותיי, מענה אשר אינני יכול למצוא בקרב רוב הרבנים ואנשי הדת, כמו גם בקרב אנשים המייצגים בעיני את המוסריות, אלא שמוסריותם נטולת דת.
זאת הסיבה שכאשר נתקלתי בארגון "רבנים למען זכויות האדם", עלתה בי התקווה שמצאתי את אשר ביקשתי. רבנים, אנשי דת, מחד, ותומכים של זכויות האדם, המייצגים את הצד המוסרי, כפי שאני רואה אותו.
הייתי שמח אם שאלותיי יקבלו התייחסות הולמת ועניינית. וחשוב לי להדגיש, אני לא שואל שאלות אלו במטרה לקנטר או לתקוף, אלא במטרה אמיתית, למצוא פתרון לבעיות המטרידות אותי. פתרון שלא ישלול את מערכת המוסר שבה אני מאמין, אך גם לא ידחה את אמונתי הדתית.
כבסיס לדיון כולו, אני מניח, שהתורה ומה שכתוב בה, על פי פרשנותם של חז"ל במשנה ובתלמוד, הוא אמת לאמיתה. לאחר הנחה זו, אוכל להתחיל לשטוח את שאלותיי, ולנסות להבין את התשובות להן.
בספר דברים אנו מוצאים פרשה, העוסקת בכיבוש הישראלי עם בואם של עם ישראל ארצה. וכך מצווה הנביא (דברים כ'): "כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה, יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, וצרת עליה. ונתנה ה' אלוהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב".
ציוויים אלו נאמרו לגבי הערים הרחוקות מאד. כמו שכותב הפסוק "כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד, אשר לא מערי הגויים האלה הנה".אך מהערים אשר כבשו בני ישראל בכניסתם לארץ, מדי הכנענים שישבו שם עד אז, מצווה הפסוק: "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה, לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם, החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי, כאשר ציווך ה' אלוהיך".
אני מאמין שמדינת ישראל עושה עוול בכיבוש המתמשך של אדמות הפלסטינים השלווים שישבו כאן עוד בטרם באנו ארצה. אני מאמין, ותמיד האמנתי כי על מדינת ישראל לסגת לגבולות 67, ולאפשר לפלסטינים לחיות את חייהם תחת שלטון בני עמם, ולא תחת שלטון כיבוש זר. אני מאמין כי אסור לאף עם בעולם לדכא תחתיו עם אחר, וכל שכן שלא להרוג או לפגוע בעם אחר, למטרת כיבוש קרקע, שטח, או רווח כלכלי.
והנה, התורה שבה אני מאמין גם כן, ומגיל צעיר מאד, שולחת את בני ישראל, כביכול "העם הנבחר", לכבוש ארץ שלווה מדי יושביה, שלא עוולו ולא פשעו, ומעודדת התרחבות אף לערים הרחוקות, מחוץ לתחומי הארץ המובטחת. אלא שבערים הרחוקות מסתפקת התורה בציווי "והכית את כל זכורה לפי חרב", ואם יבחרו תושבי אותם ערים בשלום, "והיו לך למס ועבדוך".
ולגבי העמים שישבו כאן בטרם באו בני ישראל לארץ, מצווה התורה בקיצונות יוצאת דופן, "לא תחיה כל נשמה". לא גברים, לא נשים, ולא טף. את כולם מצווה התורה להרוג. אוכלוסיה לוחמת, יחד עם אוכלוסיה אזרחית.
אנשים ששותפים לאמונותיי בנוגע לכיבוש, אך מסתייגים מאמונתי הדתית, משיבים לי תדיר כי התורה מדברת במושגים של העולם הקדום, ותפיסת המוסר של הימים ההם, שונה מתפיסת המוסר שלנו. אך אני כאדם מאמין, מחוייב לאמונה לפיה התורה נכתבה על ידי בורא העולם בעצמו. הבורא, אשר ידע את אשר עתיד להיות, ותורתו נצחית היא. אין בה מושגים "עתיקים" או "לא-רלוונטיים". ולכן אני תוהה, איך ייתכן שהבורא בעצמו יצווה על כיבוש, רצח של אזרחים תמימים ("פקודה בלתי חוקית בעליל" על פי הקוד האתי של צה"ל), פגיעה בחפים מפשע, כיבוש, שעבוד, עבדות, ומסים כלכליים?
דוגמא נוספת להלך הרוח הזה בכתבי הקודש: בספר שמואל א', מצווה הנביא את שאול לצאת ולהלחם בעמלק. הוא לא מסתפק בציווי לצאת למלחמה, אלא מוסיף הוראה המורה לשאול להרוג את הנשים עם הגברים ועם הילדים, ולא להשאיר אף אחד בחיים (שמואל א', פרק טו'): "כה אמר ה' צבאות, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, והמתה מאיש עד אשה, מעולל עד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור".
שאול מבצע את רובה של המשימה (וניתן להניח שהוא אכן הורג את הגברים, הנשים, הילדים והתנוקות), אלא שהוא חומל ומרחם על אגג (מלך עמלק) בעצמו, ועל הצאן והבקר. שמואל מגיע זועף, וכפי שניתן לראות בהמשך הפרק, שאול מודח מכיסא המלוכה בעקבות רגש אנושי זה.
ואני תוהה, האם זאת תורת הרחמים והחסד? האם זה מוסרי להרוג ילדים, נשים וטף, רק בגלל שאבותיהם פגעו באבותינו בצאתם ממצרים? האם זה מוסרי והגון לפגוע באוכלוסיה תמימה ושלווה, ולהרוג את כולה, גם אם הם יוצאים לקראתנו לשלום, רק בגלל שבני ישראל הבאים ממצרים צריכים מקום להתנחל בו?
ישנם עוד מקורות רבים שמעוררים בי בלבולים וספקות כגון אלו. אני רוצה להאמין. רוצה לראות באלוהים ובדת שלי, גורם מוסרי, ההופך אותי לאדם טוב יותר, לאדם המקדם את תיקון העולם. במקום זה כל מה שאני מצליח לראות זה קריאה להרג של כל העמים האחרים, שנקרו במקרה בדרכי, הרג טוטלי וקיצוני. מעין תורת גזע יהודית.
אני חייל, לוחם בצה"ל, ואני משתדל כמיטב יכולתי לשלב בין השמירה על העם והארץ, לבין שמירה על המוסריות שלי, והמנעות מפגיעה באוכלוסיה חלשה ופגיעה. וכעת, אני תוהה כאדם דתי, האם יש מקום לשתי העמדות הללו ביחד? האם אפשר להיות גם רודף שלום, אדם מוסרי, ומאמין בחופש, וגם אדם דתי המאמין בתורה כפי שהתקבלה ממשה רבינו?? האם אני חייב לבחור באחת העמדות הללו ולעזוב את העמדה השניה? לוותר על הדת שלי, או לוותר על האמונות המוסריות שלי?
**

–
להיזהר מסילוף התורה: תשובת הרב דוד רוזן

ראשית הרשה לי לשנן את הידוע – המסורת הרבנית אינה קראית ואינה ליטרלית (פונדמנטליסטית) – הוי אומר, איננו מבינים את המקרה באופן מילולי, אלא דרך ההבנה והפרשנות של המסורת. הדבר בולט ביותר בשימוש במונחים האנטרופומורפים (המייחסים תכונות אנושיות) ביחס לקב"ה. אמנם היו שהבינו את תיאוריו של הקב"ה באופן ליטרלי, אך היום כולנו, גדולים וקטנים כאחד, מקבלים כמובנית מאליה את עמדת הרמב"ם שאסור להבין את המונחים האנטרופומורפים בפשטותם וש"דברה התורה בלשון בני האדם".  ומזאת הדוגמה יש ללמד על הכלל.

לגבי הדברים הספציפיים שהעלית, הרמב"ם  בהלכות מלאכים פרק ו, משנה א, כותב " אין עושים מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה" והדרישה לכך היא קבלת שבע מצות בני נח.  ובמשנה ג' הרמב"ם קובע שהדבר כן גם לגבי עמלק !  ולכן אפילו כאשר  בני ישראל מצווים להלחם נגד הרוע ושבטים שמחזיקים בו ומסרבים לקבל עליהם את המוסר המינימלי, פרטים (אינדיבידואלים) שכן קבלו עליהם את הקוד המוסרי הבסיסי,  אסור לפגוע בהם (ואדרבה, לפי הרמב"ם הם נחשבים גרים תושבים בתוכנו). בעקבות הרמב"ם כתב הנצי"ב (עמק הדבר, דברים ז' ב') שמצות הריגת העמים הכנענים היא רק ביחס לאלה שיוצאים ממש למלחמה נגד עם ישראל. אני גם מפנה אותך לחלק ג' פרק מא' של ספר מורה נבוכים אשר שם מחזק הרמב"ם את הבנת צידקת המוסרית והמשפטית של צווי התורה ובפרט לגבי הדוגמאות "הבעיתיות" שציינת, כעונשים לאשמים ולא לחפים מפשע חו"ש.

בנוסף לאמור לעיל, קבעו גדולי ישראל שגם מוסלמים וגם נוצרים אינם עובדי עבודה זרה ושכל הנאמר לגבי עכו"ם בתורה ובתלמוד אינו מתייחס אליהם ( ראה רבנו תם בתוס' סנהדרין סג' וגם בתוס' בכורות ב': המאירי ב"בית הבחירה" ע"ז ב',בבא קמא קיג',בבא מציעה כז' -ועליו מתבססים הרב קוק באגרט פ"ט, והרב הרצוג "זכויות המיעוטים לפי ההלכה" תחומין ב', תשמ"ב: "באר הגולה" ,שו"ע חו"מ סימן תכה': היעב"ץ ב"סדר עולם רבה" לג'-לה', וב"ספר השימוש" טו'-יז': והרב יחזקאל לנדא בהקדמה לספרו "נודע ביהודה"). לכן אפילו בלי ההבנה המוסרית של הטקסטים בתורה ובתנ"ך כפי שהרמב"ם מאיר לנו, אין שום הצדקה לאלה שמתוך פחד המעוור עינים ומסלף דברי תורתנו שכולה מפני דרכי שלום (גיטין נט' עמוד ב'), לגזור גזירה שווה מהמקורות ההם על הערבים  בני זמננו בכלל ועל הפליסטינאים בפרט.

אני מקוה שהערות אלה יהיו לך לעזר.
**
הרב דוד רוזן הוא רב אורתודוקסי, לשעבר הרב הראשי של אירלנד, בוגר ישיבת הר עציון וישיבת מיר והרב של חטיבה 14 במערב סיני. הרב רוזן גם חבר ב"רבנים למען זכויות אדם" והשיב לשאלה של מר קלפטון כחלק מהארגון.