כשלי החשיבה האנושית מוצגים בספר "לא רציונלי אבל לא נורא" של דן אריאלי כמובילים לתוצאה נכונה יותר במצבים רבים. איני יכול שלא להיזכר ברמב"ם בהקדמתו למשנה: "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב". עורר למחשבה במיוחד הפרק "על אמפטיה ורגש" המתאר איך דווקא אי הבנת התמונה הכוללת מביאה לתוצאות מוסריות טובות יותר. אחד המסרים מהספר הוא זהירות מקסמה של תורת הכלכלה כמי שבסופו של דבר מבוססת על התנהגות אנושית.
הספר הזכיר לי את התשוקה שמשכה אותי לפסיכולוגיה מלכתחילה. איווי זה כלל את הניסיון לשליטה ולחופש, להיות מודע למתרחש בעולמות הרגש, להבין טוב יותר את האחר וליצור מרחב אמיתי לפעולותיי.
כמי שגדל על ברכי תורת המוסר היהודית, הבדיקה העצמית האינסופית לחוסר רמייה עצמית, מלווה אותי עד היום. תהליכי הרציונליזציה כמו אלו המובילים להטיות ההיסק בספר אמורים להטריד כל אדם ולעשותו מודע ונכון יותר בהתנהגותו. הספר, בלי משים, מאתגר דווקא את התפישה הזאת בהראותו כי לעיתים פעולות אינטואיטיביות מובילות לתוצאות נכונות יותר.
"מעברי ישן ליהודי חדש" מאת יאיר שלג (המכון הישראלי לדמוקרטיה) מתאר את התופעה המרתקת והחשובה ביותר בתרבות (שאינה תרבות פנאי) הישראלית כיום. פריחתם של בתי המדרש הפלורליסטים, בתי תפילה, תיקוני ליל שבועות וערבי פיוט ורוק. לצידם של לימודי הקבלה והנסיעות לאומן. מה היחס בין הצד המיסטי-רוחני לזה הרציונאלי-תרבותי ומדוע לא נוצר עד היום מאבק בינם לממסדיות הרבנית? הסיבה להחמצה של הספר קשורה לכך שפשוט לא ניתן היה למצוא אותו ברשתות הגדולות..עניין כלכלי של הסכמי הפצה עם הוצאה קטנה. האם רק אני מוצא קשר עמוק בין שני הספרים וסמליות בכך שתהליכים כלכליים מנעו הפצת הספר?!
הביקורת התפרסמה במדור "ספרים" הארץ – כחלק מגיליון מיוחד לשבוע הספר
