רחל לוי
ביום ראשון נכחתי בפגישה בבית של רחל לוי ביבנה. רחל גרה בדירת עמידה (דיור חצי ציבורי) וקבלה צו פינוי ליום רביעי ה-22 בחודש. במידה הצו לא יבוטל, אני מקווה שרבים מכם יצטרפו לחבריה ולדיירי עמידר ב-22 לחודש (ראו פעילויות עתידיות).
סולידריות ברמת השטח
אינני זוכר מתי פגשתי בתערובת כל כך מעוררת, רהוטה ומודעת פוליטית, של פעילים, תושבים מקומיים ודיירי דיור ציבורי ממקומות אחרים. היו שם יהודים וערבים שבאו לבטא את הסולידאריות שלהם. במידה והייתי פוליטיקאי אזי הייתי שימוש במודעות שלהם. אלו הם מצביעים פוטצניאליים בעלי ידע לגבי עמדותיהם. היה דיון מעניין מאוד. העמדה הכללית שנכחה שם הייתה הרבה יותר מתוחכמת מאשר העמדה השגורה שגורסמת כי "אין טעם להצביע". הדיירים האלו של הדיור הציבורי באים, למרבית הפלא, מספקטרום רחב של דעות פוליטיות. אך רק מעטים מהם היו מוכנים לתת לסיסמאות ריקות הקשורות לסכסוך המדיני, הן של הימין והן של השמאל, לעוור אותם לגבי הצרכים והאינטרסים שלהם. כל פוליטיקאי או מפלגה שעוד ירצה את קולם יהיו צריכים להוכיח את עצמם.
מודעות כזאת אינה מתרחשת אך ורק ביבנה. זכינו לראות סולידאריות בין נשים יהודיות מחדרה ונשים ערביות מוואדי ערה לגבי תוכנית ויסקונסין בישראל. לפני שנים מעטות נשים אלו לא היו מדברות האחת עם השניה. מקור משותף של דיכוי חיבר אותן. לא רק שדיירי עמידר בבית שאן מראים סולידאריות עם דיירי דיור ציבורי אחרים, אלא גם עם פלסטינים משייח ג'ארח ובדואים מאל-עראקיב. משהו מתרחש!
מי שולט ברחוב?
לאחרונה נכחתי בפגישה נוספת של ארגוני זכויות אדם ישראלים ופלסטינים הפועלים בשטחים הכבושים. בפגישה למדתי ש"לאנשים צעירים יש דעות שלהם" והם אינם שמים לב למגבלות ומוסכמות העבר. ולעיתים קרובות צעירים אלו מחליטים בספונטאניות לא כמו ה"מארגנים הרשמיים" של הפגנה. הסולידאריות הגדלה והולכת בין פעילים ישראלים ופעילים פלסטיניים זה כבר "חדשות ישנות". כמובן שאירועים אלו אינם בהכרח מבשרים אביב ישראלי ו/או פלסטיני. כנראה שמעולם לא היה דור ותיק שלא הביע דאגה לגבי החוצפה של הדור הצעיר יותר. היו הרבה מאוד תנועות בהתהוותן שאימצו דעות, התפרקו ולא עמדו בציפיות או שפנו לכיוונים מאכזבים ואפילו בעייתיים. מכל מקום משהו מתרחש.
המכנה המשותף הוא משהו שאפשר ללמוד מפרשת השבוע. רבים מכם יודעים שאני אוהב מאוד את המדרשים של במדבר י"ג;ל"ג "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". המדרש מעצים את זה, אתם נראיתם כחגבים בעיניהם מפני שראיתם את עצמכם כחגבים. המכנה המשותף הוא של התופעות שהצבעתי עליהן הוא "איננו רואים את עצמנו כחגבים". זהו מרכיב עיקרי לכל תנועה הרוצה להביא לשינוי .
סולידאריות ברמת המנהיגות
בפרשה אנחנו רואים שהמנהיגות של משה נחלשת, וגם ברגעים בהם תכונותיו הגדולות כמנהיג מתגלות. אחרי שמנהיגותו אותגרה, משה יכול היה בקלות להתפתות לקבל הצעת אלוקים להשמיד את העם ולהתחיל איתו מחדש. אבל, משה שכנע את אלוקים אחרת.
כדי להשיג את מטרתנו לחברה ישראלית שבאמת מכבדת את צלם אלוהים בכל אדם, אנחנו לא זקוקים לתחרות אלא לסולידאריות בין קבוצות ובין דורות. כמישהו שחייב לעמוד בפני העובדה שכבר איננו חלק מהדור הצעיר והמנהיגות העתיד, אלא חלק מ"ותיקי המאבק", אני לוקח ברצינות את מחויבותי ומחויבות "שומרי משפט" לפעול בסולידאריות. כי רק בשותפות אמיתית ובכבוד הדדי עם תנועות נולדות, בין כל מגוון הדורות נוכל להתקיים בין המגוון של השוני בחברה הישראלית.
להתראות ביבנה. שבת שלום
