היום ליויתי את ג'. לשמע. ג'. הגיעה למרכז הזכויות שלנו לפני חמש שנים, עם בעיה שקשורה לתוכנית ויסקונסין, מאז היא עברה לקבל קצבת נכות במקום קצבת הבטחת הכנסה, והצטרפה לפעילות של קבוצת הפעולה שלנו בחדרה (מרכז לקידום זכויות מובטלים של רבנים למען זכויות אדם). כך למדנו להכיר אותה ואת חייה מקרוב.
ג' חולה במחלה גנטית ולכן נמצאת בקבוצת סיכוי מוגבר לסרטן. ג' היא גם אם חד הורית, בנה הקטן, המסיים בימים אלו כיתה ג', חולה גם הוא באותה מחלה. בניגוד אליה הוא אובחן בגיל צעיר, ונמצא כי הוא סובל מבעיות בשמיעה כתוצאה מכך. הוא נמצא במעקב במרפאה המתאימה בבי"ח איכלוב ועובר בדיקות כל חצי שנה לבדוק האם משהו נוסף מתדרדר בבריאותו. ד' מקבל בשמע חיפה טיפולים שונים על מנת לסייע לו עם בעיות השמיעה, ודברים נוספים המתלווים אליהם (כמו קושי בלימודי שפה בבי"ס ועוד).
ד'. עבר אבחון דידקטי בשמע על מנת לסייע לו בבי"ס , אך ג' סירבה לאפשר לבי"ס לקבל את האבחון, היא חששה שבי"ס ישתמש באבחון לרעה כנגד בנה. כאשר היא נקלעת למצוקה אל מול רשויות למיניהן, היא באה אלינו לבקש עזרה. מבחינתה לא חשוב האם הנושא הוא במנדט שהגדרנו לעצמנו או לא – משום שאנחנו האנשים שיודעים איך להתמודד עם רשויות, עם בירוקרטיה – והיא צריכה אותנו שם יחד איתה. בראשונה כשהיא ביקשה עזרה בנושא, ביקשתי רק לסייע לה בייעוץ ולא חשבתי ללוותה לפגוש את חברת "שמע".
שמע לא שומע
ניסיתי לדבר עם אנשי שמע טלפונית, אך כשהם הבינו שאני יכולה לגשר ביניהם לבינה, גם הם בקשו שאבוא לפגישה יחד איתה. היום לויתי אותה לשמע. ישבתי בפגישה יחד עם שני הצדדים, ראיתי כיצד הם לא יודעים איך למקד אותה, ולכוון אותה לנקודה החשובה, ראיתי איך בשל הקשיים שלה היא מקבלת יחס טוב, אבל מתנשא מעט. הצלחתי לגשר בינה לבין נשות שמע, וכולנו יצאנו מהפגישה בתחושה שהצלחנו להתקדם לטובתה.
ג'. הרגישה ששמעו אותה והיא שמעה אותם, היא ואנשי שמע נפגשו באמצע הדרך. אני ראיתי מהצד עד כמה היה להם קשה להכיל אותה על קשייה, עד כמה היה להם קשה לסייע לה להגיע למקום שבו היא תוכל לסייע לבנה.
בניגוד לפעם הקודמת שג'. יצאה משמע, הפעם היא יצאה בתחושה טובה, למרות שהפעם היא הסכימה לבקשה שלהם שבעבר היא סירבה לה. היא לא הפסיקה להודות לי על כך שהנוכחות שלי גרמה להרגיש חזקה ומסוגלת להתמודד.
בדרך הביתה חשבתי על העבודה ארוכת השנים שלנו עם ג', ועל מעלת הצדקה השמינית של הרמב"ם. לג'. יש תחושת יכולת אבל כשהיא מגיעה אל מול הרשויות היא חוזרת לפחד, היא מרגישה שבגלל שאין לה יכולת כלכלית אין לה זכות דיבור. הרמב"ם מדבר על החובה שלנו לסייע לאדם אחר, וברמה הגבוהה ביותר הוא מדבר על הקניית מקצוע או נותן לאדם עבודה. חשבתי על כל המשוכות הבירוקרטיות שאנחנו צריכים לטפס בחיים האלו, ועד כמה המשוכות הללו גבוהות עוד יותר כשאין לך את השפה המתאימה, את הביטחון העצמי המתאים, את התפיסה שקיומך בעולם הוא בזכות ולא בחסד. תהיתי האם הצלחנו לעזור לג' להיות אישה חזקה יותר, וחשבתי שצריך להוסיף מעלת צדקה בדרגת שבע וחצי, שבא מאפשרים לאדם להיות שווה, גם אם הוא עני, שמצליחים להכיל אותו ואת קשייו ולסייע לו בצורה אמיתית להתמודד איתם.
אישה כמו ג', שפירנסה את עצמה וילדיה, חלתה, איבדה את כושרה לעבוד וגילתה בנוסף כי היא ואחד מילדיה חולים במחלה גנטית, נמצאת על פי תהום. כלכלית, מאז ומעולם היא הרויחה שכר מינימום, כך כשחלתה לא נותר לה שום מקור הכנסה, והיא חיה היום על חשבון מדינת ישראל, לפחות כך היא מרגישה. במקום שמדינת ישראל תאפשר לה לנהל את החיים הללו בתחושה שמגיע לה, שהזכות לקבל קצבת נכות ראויה, המאפשרת מחייה, היא זכות המוקנה לה כאזרחית, היא מרגישה כמי שמקבלת מתנות בחסד ולכן לא זכאית ליחס שווה.
בישעיהו א,יז נאמר: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה”. ומצודת דוד מפרש את המילה דרשו כך: על השופטים לחקור היטב על מנת לדעת כיצד לפסוק, והם צריכים בעיקר להשקיע בהבנת היתום והאלמנה היא הם אלו שנעשקים, בד"כ.
ג'. שייכת היום לאוכלוסיה הנעשקת. גם במקום כמו חברת שמע, ואין בליבי עליהן, הם עשו כמיטב יכולתן להכיל ולסייע, אך הן לא ידעו איך להגיע אליה. למרות שיש לה חוויות של הצלחה בפעילות שהיא הייתה שותפה לה כנגד תוכנית ויסקונסין, עדיין כשהיא צריכה להתמודד עם הקשיים, היא לא מצליחה לעשות זאת לבדה, ואנחנו לא יכולים לעשות זאת בשבילה.
סיימתי את היום הזה בכמה תפילות אישיות: מתוך ישעיהו א', כו-כז: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה; צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". ומתוך ברכת המזון: "וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. ובנוסח ליוורנו הוסיפו כי מתנות בשר ודם מועטות והחרפה הכרוכה בהם מרובה. ואני הוספתי לעצמי שאני מתפללת ליום שבו מתנת בשר ודם תנתן בדרך של חסידות, באופן שיכבד את הנותן והמקבל, ויאפשר לכולנו חיים של עם ערך כלפי פנים וכלפי חוץ.
הרשימה התפרסמה לראשונה ב"עבודה שחורה"
עידית,
ברוכה תהיי על פועלך, על דברייך ועל התובנות המעמיקות שאת מנחילה לנו. אכן, ארוכה מאוד הדרך אל פיתוח היכולת להבין, להקשיב ולסייע באמת ובתמים, אפילו במקומות המעטים והנדירים שבהם קיים רצון טוב.
שלום לרב יהוידע עמיר, זה איתי שהדריך את בנך בכורך, ועבר מענייני סיירות לענייני סוציאל-דמוקרטיה. גם אתה מוזמן להצטרף לעידית ולכתוב אצלנו מהגיגיך מדי פעם.