פורום הכרה: אגודת הארבעים | גוש-שלום | האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל | הטלביזיה החברתית | המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית | יש גבול | הועד הישראלי נגד הריסת בתים | פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי | פרופיל חדש | קואליציית נשים לשלום | שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם | תעאיוש- שותפות ערבית-יהודית | קואליציית ארגונים להכרה בכפרי הערבים-הבדואים הלא-מוכרים בנגב |
אתה עומד בכפר שנהרס כולו בפעם המי יודע כמה, ורואה את האנשים מקימים מחסה מכל הבא ליד, ואין לך מה לעשות. אתה חושב על המדינה שחוץ מלהרוס שוב ושוב את בתיהם העלובים, לא עושה דבר למענם. אתה בא לכפר אחר ורואה את ההריסות שהמדינה עשתה בו. אתה בא לכפר נוסף שם קיבלו כל בתי הכפר צווי הריסה מהמדינה. בייאושם הם נאחזים בכל מי שמוכן לעזור להם ואלה מעטים עד כדי ייאוש.
גזענות ממסדית
מזה שנים מיושמת מדיניות ממשלתית בלתי כתובה למחיקת כפרים שלמים של בדואים בנגב מעל פני האדמה. ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר טוואייל אבו ג'רוואל (קרוב לחמישים פעם) ו-22 ההריסות של אל עראקיב בנוסף להחלטה להעלות את מספר הריסות בתי בדואים בכפרים הלא מוכרים, מכ-250 בשנה לכ-700 בשנה, מדגימות היטב מדיניות זו. יש להוסיף לכך כי כפרים בדווים לא מוכרים נוספים, כמו אלסרה, תל-ערד ועתיר אום אל-חירן, מאוימים בהריסתם ופינויים. עכשיו שולחים את קק"ל ליער אדמות שנגזלו מבדואים ולא היה להן שימוש. בטוואייל אבו ג'רוואל כבר נטע יער ובאל עראקיב כמעט הושלמו ההכנות לנטיעה! עכשיו אנו מתבשרים על תוכנית ממשלתית חדשה שתבוא לזרז את תהליך גזילת שארית אדמות הבדואים, כך שיישארו בידיהם כ-150,000 דונם ותסיים את תהליך ריכוזם לעיירות! בנוסף לכך שמענו על הכוונה לתבוע מתושבי אל עראקיב לשלם את הוצאות המדינה על הריסות כפרם!!! ובכלל יש יוזמת חקיקה בכנסת, לחייב כל אדם בהוצאות שנגרמו למדינה, כתוצאה מהריסת ביתו!
מדינת ישראל בחקיקה פוליטית, הפכה את חיי הבדואים בנגב לגיהינום. היא הביאה למצב בו ההתנגשות בין חוק למוסר וצדק היא בלתי נסבלת! היא מתייחסת אל אזרחי ישראל הבדואים כאל עדרי אדם שהיום אפשר להעבירם למקום אחד ומחר למקום אחר. ומי הם שיתנגדו?! וכל זה מכיוון שלמזלם הרע נולדו בדואים במדינת היהודים. בישראל הגזענות הכי מסוכנת היא זו של הממשלה! אנו פונים אליכם לעזור לנו להבהיר לשרי הממשלה הנוגעים בדבר שלא נקבל את הגזענות הממשלתית כלפי הבדואים, ולא נשתוק מול מעשי הזוועה שעושה הממשלה בכפרי הבדואים.
הצעת מכתב לדוגמאלכבוד: מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה
קפלן 3 – קרית הממשלה, ירושלים, 91950
במייל: PMO.HEB@it.pmo.gov.il
פקס: 02-5664838
כבוד ראש הממשלה
שלום רב,
הנדון: התנגדותי למדיניות ממשלתך להביא להרס כפרים רבים של הבדואים בנגב.
נודע לי שממשלתך מתכננת מהלך במסגרתו יילקחו מהבדואים, אזרחי ישראל, שארית אדמותיהם, ובסופו ירוכזו כל הבדואים בעיירות ויישארו בידיהם כ-150,000 דונם! אם חס וחלילה תחליט מדינה כלשהי, לרכז את אזרחיה היהודים בעיירות ולשם כך תחל במדיניות של הריסת בתיהם והחרמת רכושם, הרי שישראל תחל במאבק נגד התוכנית הנפשעת הזאת! אני מבטיחך שגם אני אשתתף במאבק הזה!
אינני יכול להבין מדוע אתם עושים זאת לאזרחים הבדואים! מדוע הרסתם את טוואייל אבו ג'רוואל חמישים פעם?! מדוע הרסתם את אל עראקיב 22 פעם?! מדוע אתם הורסים כל שנה מאות בתי בדואים בנגב?! מדוע הקמתם את מתפ"א – מנהלת תאום אכיפת דיני תכנון ובניה, יחידה משטרתית מיוחדת לשם הגנה על המהרסים?! מדוע אתם עוקרים אלפי עצי פרי של בדואים באל עראקיב ונוטעים יער במקומם?! מדוע אתם משמידים גידולים חקלאיים של בדואים על אלפי דונם כל שנה?! מדוע לא תתנו לבדואים לחיות על אדמותיהם ולהתפרנס בכבוד מהן?!
מתגנב חשד לליבי, שרק בגלל היותם בדואים במדינת היהודים, אתם עושים להם זאת!
אני פונה אל כבודו, בבקשה להפסיק את מלחמתכם באזרחים הבדואים, ולאפשר להם לחיות על אדמותיהם ולהתפרנס מהן בכבוד.
אנא כתבו גם אל:
- שר הפנים, מר אליהו ישי
משרד הפנים' קרית הממשלה' ירושלים
אי-מייל: sar@moin.gov.il, פקס: 02-5666376
- שר הבינוי והשיכון, מר אריאל אטיאס
משרד הבינוי והשיכון, קרית הממשלה, ירושלים
אי-מייל: sar@moch.gov.il, פקס: 02-5824111
- השר לביטחון פנים, מר יצחק אהרונוביץ'
המשרד לביטחון הפנים, קרית הממשלה, ירושלים
אי-מייל: sar@mops.gov.il, פקס: 02-5428039
- השר לפיתוח הנגב והגליל, מר סילבן שלום
המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שדרות שאול המלך 8, תל-אביב
אי-מייל: info@ng.pmo.gov.il, פקס: 03-6954156
היסטוריה של כפרי הבדואים בישראל
בשנת 1948 ערב הקמת מדינת ישראל חיו בנגב כ-110,000 בדואים. אחרי המלחמה נמשכו גירושים של בדואים מדרום הארץ. במפקד משנת 1960 עולה כי בנגב נותרו 11,000 בדווים. בשנות החמישים הראשונות, ריכזה מדינת ישראל את הבדואים באזור הסייג. שבטים שלמים הועברו מאדמותיהם בנגב המערבי והדרומי אל תוך אזור הסייג. אמרו להם שהצבא צריך לערוך אימונים על אדמותיהם ולביטחונם עליהם לעזוב לכחצי שנה. הבטיחו להם שכעבור חצי שנה יוכלו לחזור לאדמותיהם. את ההבטחות לא קיימו ובמקומן חוקקו חוק (רכישת מקרקעין תשי"ג-1953) שהעביר את האדמות לרשות המדינה! שוד אדמות בעזרת חקיקה! המדינה הכריזה חלק גדול מאזור הסייג שאליו הועברו הבדואים, כאזור גלילי, דהיינו: אזורים ללא כל שלטון מוניציפאלי. חוק התכנון והבניה שנחקק בשנת 1965 הכריז על כל האדמות הללו כחקלאיות, ולכן אסור היה לבנות בהן. כל בית שכבר היה בנוי נחשב כתוצאה ממהלך זה "בלתי חוקי". כך במחי החלטה פוליטית, הפכה ממשלת ישראל את כל האוכלוסייה הבדואית למפרת חוק, כאשר זו באה לממש את זכות האדם הבסיסית לקורת גג. גם בכפרים שהיו באזור הסייג עוד לפני קום המדינה, לא הכירו.
בשנות השישים המאוחרות החל שלב חדש במדיניות ריכוז הבדואים לשטחים מצומצמים יותר. המדינה החלה בהקמת מספר קטן של עיירות, אותן יעדה לריכוז כל הבדואים. כדי לעודד את הבדואים לעבור לעיירות החלה מדיניות של הריסת בתים, השמדת גידולים חקלאיים, החרמת עדרי צאן, מניעת שירותים בסיסיים – מים, חשמל, דרכי גישה, בתי ספר, מרפאות, ביוב וכו'. רק אחרי מאבקים ציבוריים משפטיים, נאלצה המדינה לבנות עשרים בתי ספר אזוריים לכפרים הלא מוכרים, שמונה מרפאות ומתן חיבורי מים לחלק מהכפרים. לא רק שקרקעותיהם של הבדווים הולאמו והופקעו ומיעוט של קרקעות נותר בידם, אלא שהמדיניות הגוזלת והמנשלת לוותה במערכה פרסומית אדירה ובדמוניזציה של הבדואים.
בשנת 1973 אפשרה הממשלה לבדואים להגיש תביעות בעלות על אדמותיהם. סך התביעות הסתכם בכ-1,000,000 דונם.
העיירות הן כישלון מכל נקודת מבט, העיירות הן כיסי אבטלה ושיאני האבטלה בישראל, הן לוקות בבעיות פשיעה קשות, אלימות, מחסור במקומות תעסוקה, תחבורה ציבורית, בנקים ועסקים גדולים ועוד. מספר הישובים הערבים המתוכננים והקיימים במחוז הדרום (15 ישובים) הוא זעום ומהווה 6.25% מכלל הישובים במחוז (240 ישובים) ו-11% מכלל הישובים בנפת באר-שבע.[1]
שבטי הבדואים שהיו פרוסים בכל הנגב, והשתמשו באופן אינטנסיבי בכ-2,000,000 דונם, חיים כיום על כ-350,000 דונם ונאבקים על שמירת בעלותם על עוד כ-450,000 דונם. האוכלוסייה הבדואית חייה בעשרות כפרים לא מוכרים (כ- 80,000 תושבים) ובעוד שמונה עיירות (כ-110,000 תושבים) ושבעה ישובים בהליכי הכרה. אם תצליח המדינה לרכז את הבדואים יצטמצם שטח המחיה שלהם באופן דרמטי.
מכל האמור אנו רואים שמדינת ישראל רודפת את אזרחיה הבדואים, וחומדת את שארית אדמותיהם. המצב הנורא בעיירות מוכיח שלא הדאגה לבדואים הביאה להקמתן, אלא הרצון לפנותם מאדמותיהם.
פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי www.dukium.org , info@dukium.org
פינגבאק: ביאן – הצבא הכי חזק במזרח התיכון » הרהורים של אבא