בשבועות האחרונים מופיעה בטלוויזיה פרסומת לרשת מזון בכיכובה של ויקי כנפו. מאז שעלתה הפרסומות נכתבו מאות מילים בעד ונגד, השבוע עלה בבלוג של יוסף אלגזי מאמר בנושא שהזדהתי איתו: “רדו מויקי כנפו, מאת עו"ד יעל אונגר".
אורלי וילנאי כתבה בטור שלה על החיים בשוליים של עמותות שראוי לתרום להן לקראת החג. אחת העמותות המתוארת בדעה הנ"ל מסייעת לנשים שרוצות לפתוח עסק קטן. היא מעניקה לנשים אלו קורסים מקצועיים ואף מצמידה להן חונכות.
נשים רבות שאנחנו מלוות במרכז בחדרה חולמות לפתח עסק קטן שיאפשר להן להגיע לעצמאות כלכלית. הצלחנו אף לשלוח אחת מהן לקורס של העמותה להעצמה כלכלית לנשים. הסכום לתשלום עבור הקורס היה נמוך ועמד על כשלוש מאות ש"ח, אך ש. לא יכלה לשלם אותו, ולכן אנו ב"שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" גייסנו את הכסף עבורה. לאחר סיום הקורס התברר שהיא אכן רכשה ידע ויש לה רעיונות שהם ישימים לדעת מנחי הקורס, אבל לא היה לה שום יכולת לגייס את ההון הדרוש לפתיחת עסק זעיר. כל הידע שהיא רכשה לא יכול היה לבוא לידי ביטוי אמיתי ביכולת השתכרותה העתידית.
במקום שבו עמותות לא עומדות
כשהסתכלתי על האתר של העמותה עליו דיברה אורלי וילנאי בלטה לי העובדה שגם עמותה זו מסייעת לנשים שיכולות לגייס הון בסיסי (גם אם נמוך). זוהי עבודה חשובה ואינני מזלזלת בה, אך צריך לזכור שהיא לא מסייעת לשכבה המוחלשת ביותר שחיה בקרבנו. בימים קשים אלו קבוצה זאת מחפשת את הדרך בכדי לשרוד את החג.
אז כשכולנו נשב לנו לשולחן החג עם המשפחות שלנו ונגיד את "הא לחמא עניא" נזכור שזו מציאות חיים עגומה עבור רבים ורבות בארצנו, וכי הגיע הזמן למצוא פתרונות ראויים ומכבדים גם למצוקות הללו.
