רוב הישראלים חוגגים את "הזיכוי" במאמר שכתב השופט גולדסטון בוושינגטון פוסט, בשעה שאחרים מדוכאים מפני שהאשמותיהם נגד ישראל התערערו. אבל אני אינני חוגג ואינני מדוכא. אני עומד מאחורי הצהרותי הקודמות שאני מתפלל להזדמנות "לבלוע את המילים שלי" אם החשדות שלי יוכחו כלא נכונות. לדעתי מאמרו של השופט גולדסטון רק משאיר אותי מחזיק ביותר שאלות שמחייבות תשובה, וזאת לפני שאוכל להגיע ליום המאושר הזה. כתבתי אליו ואני מקווה מאוד לקבל הבהרות. אולי גם דבר התורה של השבוע על צרעת מציע סוג של הדרכה להשגת יום של אושר שכזה.
התשובה המשותפת של רוב ארגוני זכויות האדם הישראלים העובדים בשטחים הכבושים מראה שאנחנו מרגישים צודקים חלקית בעובדה שצה"ל פתח בחקירת 50 מקרים, ומודים בגלוי שהעמותות הישראליות הביאו הוכחות הנחוצות לפעולה זאת. מכל מקום השופט גולדסטון לא רק ציין שרוב החקירות נמשכות, אלא הוא גם תומך בטענתנו שהחקירות צריכות להיות פתוחות ושקופות.
השופט גולדסטון מצביע על כך שהחקירות הישראליות מראות שמה שנעשה לא נכון במלחמה נעשה באופן אישי ע"י חיילים, אך זה לא היה עניין של מדיניות. בנוסף גולדסטון ציין כי: "למרות ההוכחות הישראליות שעלו מאז פרסום הדו"ח שלנו אינם שוללים את הטרגדיה של אבדן חיי אזרחים, אני מצטער שלא היו בידינו בזמן החקירה העובדות המסבירות את הנסיבות בהן נהרגו אזרחים, מפני שכנראה זה היה משפיע על ממצאינו לגבי כוונה ופשעי מלחמה". הממצאים שלגביהם היה חשד שישראל הרגו בכוונה אזרחים היו ללא כל ספק אחד מהבעייתיים והמטרידים ביותר בדו"ח גולדסטון. בשעה שהדו"ח כלל באופן לא מבוקר ציטוטים של אנשי צבא ופוליטיקאים שתמכו בטענה שישראל פעלה בכוונה "כמשוגע השכונתי", זה מעלה שאלה לגבי החשיבות של גינוי הציטוטים של אנשי חמאס לגבי האפשרות שהיו רק למטרות הציבור. כמה מארגוני זכויות אדם ישראלים, כמו "בצלם", פקפקו בגלוי ממצאים אלו ובוודאי שכל אחד שאוהב ומזדהה עם ישראל ירגיש הקלה לדעת שלא היתה כאן כוונה רעה.
בשעה שהשופט גולדסטון משתמש במלה "כנראה", אני רוצה לדעת מה עוד צריכה הוועדה לדעת כדי לשנות בוודאות את ממצאיה? האם השופט גולדסטון מרגיש שהממצאים של חקירות צה"ל בקשר לפעילות של חיילים מסויימים יכולים להשיב באופן מלא על שאלה זאת או האם הוא יסכים שיש צורך בחקירה בלתי תלויה של צה"ל בקשר להוראות פתיחה באש ולגבי המדיניות של מפקדי הצבא ומדינאים רמי דרג לגבי עניינים אחרים? האם השופט גולדסטון מסתיר מידע מהציבור? מה אם היינו מגלים שבמקום להשיג מטרה חיונית מוצדקת של הגנה על אזרחים ישראלים, צה"ל ביצע פעולות שהיה ידוע שהם יובילו להרג של אזרחים רבים אפילו אם אזרחים אלו לא היו המטרה? מה אם פעולות אלו לא היו הכרחיות כדי להפסיק את הטילים, אך הקטינו באופן רציני את מספר החילים הרוגים או פצועים?
לבסוף, ישנה שאלה מוסרית מהותית שהיא מעבר לתחום של ועדה שהמנדט שלה הוא החוק הבינלאומי: האם יכלה הפסקת האש להימשך ע"י הסכמה לדרישת כמס שאנחנו נכבד את התחייבויותינו מחודש יוני 2008 להקל במצור על עזה? האם היתה דרך להגן על הישראלים בלי לצאת למלחמה?
זהו צרוף מקרים מדהים שפרשת השבוע היא פרשת מצורע העוסק מצורעים ובתיהם. ישראלים רבים מרגישים שחילים ופוליטיקטים מסויימים, כמו גם הבית הלאומי שלנו, הפכו להיות מפחידים, מובנים שלא כהלכה ומושמצים כמו המצורעים בעבר. מכל מקום, בשעה שרבנים משייכים צרעת לפשע מוסרי כמו לשון הרע, הרי ישראלים רבים מרגישים שאנו הופכים מצורעים במידה ואנו מואשמים בפשעים מוסריים. אנחנו יכולים ללמוד מהכהן שעשה ככל יכולתו כדי לפסוק שלא היתה צרעת או שהיא חלפה. המטרה איננה להגיע לנקודה בה בית צריך להיהרס, או שמישהו ישאר לעולם מחוץ למחנה(כמו המצורעים). בעבר היה הליך איטי וזהיר, שדרש לעיתים קרובות טכסי כפרה, ולפעמים אבנים מסויימות בבית היו צריכות להיעקר והיה צריך להחליף אותן.
במקרה הטוב ביותר יהיה מבחן מדוקדק של הממשלה שיקבע שלא היו כוונות לפגוע באיש. אך זה לא עומד לקרות. אמנם כמה חיילים כבר הורשעו. כמו שהשופט גולדסטון מציין, צה"ל כבר הגיע למסקנה שמדיניות ההגנה על אזרחים והשימוש בזרחן לבן, צריכה להישתנות. אנחנו יכולנו להמשיך בכיוון שהרוויח את השבחים של השופט גולדסטון. מלמדים אותנו ש"במקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות ל"ד).
גם אנחנו נוכל לשמוח ולשיר הלל ביום בו נוכל להגיד שעשינו בדק בית, בדיקה המדוקדקת של האומה שלנו, ועכשיו נקיים בדיקה דומה גם בעינינו, בעיני אלוהים וגם בעיני העולם.
זה לא היה קל לשופט גולדסטון לכתוב את המאמר הזה. אני מקווה שאחרים ילכו בעקבותיו ויוכלו לתקן את עמדותיהם בגלוי. כמו השופט גולדסטון, אני רוצה לראות עידן חדש של הגינות ביקורתית בעולם, במקום שבו איננו מגונים ולא מלוטפים בחוסר הגינות ע"י הקהילה הבינלאומית. אני רוצה לראות את חמאס חוקר את עצמו לפחות באותה רמה לא מושלמת שישראל עושה. בעיקר, אני מקווה שאנחנו הישראלים נוכל ללכת בעקבות הדוגמה של השופט גולדסטון. יותר מאשר לראות במילים של השופט גולדסטון זיכוי מוחלט שלא נמצא שם, אולי, האומץ של השופט גולדסטון לקום ולשנות את דעתו יכול לתת לנו גם השראה וגם מרחב נשימה לעשות אותו הדבר.
