שביתת העובדים הסוציאליים גילתה לחלק מהציבור את הכוח הרב שיש בידי בעלי תפקידים אלו. למשל, פקידת סעד אחראית להמלצה להוצאת ילד ממשפחתו במקרה של סיכון ומעורבת בצורה מרכזית בהחלטה אצל מי מההורים יישארו הילדים לאחר גירושין. במקרים אלו בתי המשפט לענייני משפחה מקבלים כמעט ללא עוררים את דעת פקידת הסעד. יתרה מזו לא יעלה על דעת המוסד השופט לקבל הכרעה ללא חוות דעת מוסמכת משירותי הרווחה.
אולם ישנו מקרה בולט בו פקיד בחברה ממשלתית פרטית יכול להחליט על גורלם של ילדים קטנים ללא כל רקע מקצועי בתחום העבודה הסוציאלית וללא מעורבות שירותי הרווחה: השלכת ילדים לרחוב. המצב בתחום הדיור הציבורי קשה מאוד. יחידות חדשות של דיור ציבורי לא מתווספות זה שנים רבות. משפחות הזקוקות לדיור שכזה הולכות ורבות במיוחד לאור מחירי הדיור המטורפים שאינם מאפשרים פתרונות דיור פרטיים גם בפריפריה. כדי לקצר את התורים חברות הדיור הציבורי מעמידות רף גבוה מאוד, ללא כל קשר לצרכים האמיתיים. מכאן שמשפחה בישראל שנמצאה זכאית לדיור ציבור, סביר להניח שמצבה הסוציו אקונומי נמוך ביותר. משפחה שכזו משעה שצברה חוב לחברת הדיור, נכנסת להליך משפטי של סילוק חובות.
עד כאן טוב ויפה – אנו מצפים מכל אזרח לשלם את חובותיו. אולם במידה ולא מגיעים להסדר עם המשפחה מופעל צו פינוי. במידה והמשפחה לא מסדירה את תשלומיה היא תמצא את עצמה ברחוב. ההחלטה על הוצאת המשפחה מהדירה – נקבעת בסופו של תהליך על ידי פקיד כזה או אחר כאשר השיקול היחיד הוא כלכלי ומשפטי. אין כל מעורבות פורמאלית של שירותי רווחה בעצם ההחלטה על הפינוי !
יש לזכור כי משפחה הגרה בדיור הציבורי כוללת במקרים רבים מספר רב של ילדים קטנים כחלק מהזכאות למגורים או לחילופין כאשר מדובר באם חד הורית לעיתים "רק" שני ילדים. ילדים אלו אמורים לגור
ברחוב על כל המשתמע מכך מכיוון שלהוריהם אין אמצעי תשלום. האם החלטה להפריד את הילדים מהוריהם טובה יותר?
המעורבות היחידה של שירותי הרווחה היא בפעולת הפינוי עצמה, כדי לרכך את הלם הפינוי… ומה עם הלם החיים ברחוב? למי מהקוראים יש ספק מה קורה לילד שחי ברחוב, למשל באוהל מחאה עם הוריו? מה זה עושה לסמכות ההורית? לאמון בחברת המבוגרים? לתא המשפחתי שלא יוכל להשתקם? לזכות לפרטיות של הילדים ושל ההורים?
מהו הנזק האפשרי לילדים עצמם כילדים וכבוגרים עם צלקות נפשיות אלו? האם אנו נותנים להם סיכוי לצמוח לאנשים מועילים לחברה? ואם לא, האם הנזק החברתי לא יהיה גבוה מהסכום אותו חייבת המשפחה לחברת הדיור הציבורי?
יש לשנות את המצב הקיים בדחיפות. אין לאפשר לחברות הדיור הציבורי לפנות דיירים מבתיהם ללא קבלת אישור משירותי הרווחה. תפקיד חברות הדיור הציבורי הוא לסייע לשכבות החלשות ולא להלחם בהם, ובוודאי שלא על חשבון ילדים קטנים! יש למנות וועדות אזוריות בראשות אנשי מקצוע מתחום הרווחה שתבדוקנה את ההשפעה של הפינוי על המשפחה, בין השאר, האם יש למשפחה המיועדת לפינוי אפשרות אחרת למגורים זמניים? ללא אישור שכזה גם בית המשפט לא יוכל להורות על צו פינוי. " וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת " קורא הנביא ישעיהו ולא "עניים מרודים – זרוק מהבית".
המילה "מרודים" מלשון מרידה, עניים רבים בתקופת ישעיהו חוו מרידה מהמשפחה הרחבה אשר הפנתה להם עורף, לאנשים אלו סביר להניח שאין לאן ללכת, דווקא להם יש לדאוג לקורת גג. ביום שלישי מתכנסת וועדת הכלכלה בכנסת לדון בנושא הדיור הציבורי, אני תקווה שהוועדה תשכיל, בין השאר, לאמץ קריאה הזו. ואזי יתקיים בהם ובנו המשכו של הפסוק : "…אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ".
הדעה התפרסמה לראשונה ב-NRG יהדות ב29.3.2011.
