זכויות מבקשי המקלט בישראל

כנס אחריות יהודית בסוגיית מבקשי המקלט פליטים הרטמן

רבנים למען זכויות האדם מתייחסים אל אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל כאל חלק מתושביה של מדינת ישראל הזכאים לקבל זכויות אדם בסיסיות. ארגון שומרי משפט נאבק מזה כשלושה עשורים בהפרת זכויותיהם של אזרחים ישראלים ותושבים בשטחים הנמצאים תחת שליטתה של מדינת ישראל מאז 1967. כשם שהארגון פועל למען זכויותיהם של מחוסרי דיור, מובטלים או חקלאים פלסטינים תושבי הגדה, כך הוא פועל למען זכויותיהם של הפליטים ומבקשי המקלט.

מאת: הרב נאוה חפץ והרב משה יהודאי

אנחנו, רבנים למען זכויות האדם, מבקשים להשמיע קול רבני הומניסטי בקרב הציבור הישראלי, ולהיות קול השופר המתריע על עוולות הנעשים נגד בני אדם באשר הם נבראו בצלם אלהים. הבסיס האתי שלנו, בשונה מארגוני זכויות אדם אחרים, הוא המוסר היהודי. אנו מצווים לחיות על פי ערכים אנושיים ולהתייחס לכל בני האדם בצורה אנושית, ובכללם ציבור מבקשי המקלט והפליטים. בספר בראשית (א'; כז') אנו מוצאים את עיקרון הבריאה השווה לכלל האנושות המנחה אותנו:

"… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם…"

ובמשנה, סנהדרין, פרק ד', אנו קוראים:

"…לפיכך ניברא אדם יחיד בעולם. ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו אבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא…"

משני המקורות הנ"ל אנו למדים כי כל אדם באשר הוא אדם זכאי לשוויון זכויות מלא. מתוקף עיקרון הבריאה השווה. מקור נוסף במקרא ממנו ניתן להקיש לגבי מבקשי מקלט ופליטים הוא מעמדו של אברהם אבינו – אבי האומה העברית – בארץ כנען, בפנייתו אל בני חת:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

"… גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם…"

מתוך המילים הללו אנו יכולים לגזור לגבי סוגית הפליטים ומבקשי המקלט: שכן, אברהם תופס עצמו כזר המבקש לרכוש נכס בארץ כנען.

ערי מקלט תהיינה לכם

המקרא, אף מציב בפנינו דגם של התנהלות תקינה אותה ניתן ליישם לגבי מבקשי המקלט. בספר "במדבר" (פרק ל"ה, יא' ו-יג) נקבע כי יש לייחד שש ערים – ערי מקלט לרוצחים בשגגה:

"…וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט… וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ-עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם…"

אנו עוסקים בסוגיית הפליטים ומבקשי המקלט. מכאן שלא מדובר ברוצחים חלילה, אך אנו מבקשים להחיל את העיקרון המקראי, לפיו יש לייחד ערים אליהן בני אדם נרדפים יוכלו להימלט ולחיות בביטחון, וליישמו לגבי הפליטים ומבקשי המקלט, שכן הם בגדר נרדפים. בספר "ויקרא" (י"ט; לג'-לו') אנו מוצאים דוגמא לציווי אותו חובה עלינו ליישם לגבי הסוגיה הנדונה:

"… וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…"

הפליטים ומבקשי המקלט הרי הם בגדר הגֵּר, הלא יהודי החי בקרבנו ומכאן שאנו מצווים להתייחס אליו כאל שאר האזרחים במדינה. דוגמא מקראית למבקשי מקלט שאינם ישראלים, הבורחים מארצם לארץ אחרת, נוכל למצוא בספר "ישעיהו" (ט"ז א'-ה'):

א שִׁלְחוּ-כַר מֹשֵׁל-אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל-הַר בַּת-צִיּוֹן. ב וְהָיָה כְעוֹף-נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן. ג הביאו (הָבִיאִי) עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל-תְּגַלִּי. ד יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי-סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי-אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן-הָאָרֶץ. {ס} ה וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק. (ההדגשות שלי – מ.י.)

בניגוד לפרשנות המסורתית כגון זו של רש"י, רד"ק ומצודת ציון, אך בדומה לפירוש המלבי"ם, סובר פרופ' יאיר הופמן כי: "הנביא מציע לפליטי (נדחי) מואב למצוא מחסה בציון" ופונה "לירושלים שתסכים לתת להם חסות"

נראה שהמעמד המקראי הקרוב ביותר למבקשי המקלט של ימינו הוא העבד, וליתר דיוק העבד הנמלט מאדוניו. חוקי המזרח הקדמון חייבו את הסגרתו וענשו את המסייעים לו, אך בניגוד מוחלט אליהם, אוסרת התורה על הסגרת העבדים כפי שאנו קוראים בספר דברים (כ"ג, ט"ז- י"ז):

לֹא-תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל-אֲדֹנָיו אֲשֶׁר-יִנָּצֵל אֵלֶיךָ, מֵעִם אֲדֹנָיו: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ–בַּטּוֹב לוֹ לֹא, תּוֹנֶנּוּ:

ישנם הלומדים מן הסיפא של הפסוק האחרון,כי מעמדו של העבד יהיה כשל הגר. אך בעוד שבחקיקה המזרחית, העבד שקול לבהמת עבודה, הרי שאחיטוב גורס כי: "ההתייחסות ההומאנית אל העבד כאדם באה לידי ביטוי אמיתי רק בדיני המקרא." ההתייחסות למבקשי המקלט חייבת אפוא להיות מונחית מבחינתנו מתוך ההשקפה התורנית לגבי היחס החיובי לגר.

11262435_1612473692328423_2551155309537549840_n